עין חרוד בשנות ה 30
עין חרוד - 1937
En-Harod-2013_03
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
333cd176959711e2829522000a1fa769_7
אמא אדמה
עין חרוד איחוד מבט מהגבעה
ריקור 2006
fde3141a959411e28a2e22000a1fbc67_7
En-Harod-2013_012
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
En-Harod-2013_01
מחנה אוהלים - עין חרוד
החברה טובלים - 1924
ריקור - מבט אלכסוני
חדר האוכל
עין חרוד ליד המעיין
בית חולים בעין חרוד - 1926
אדמות עין חרוד טרם יישובן
6ea08de8302f11e290cd22000a1f90d7_7
ביצות בעמק
מעיין חרוד - 1923
עין חרוד איחוד - היום
מחנה אוהלים - עין חרוד
העמק הוא חלום
חיה זוהר
שם משפחה קודם
זליגמן
תאריך לידה
5/8/1918
מקום לידה
ברסלאו - כרמניה
תאריך פטירה
27/5/2015
מקום פטירה
עיו חרוד איחוד
בן/בת זוג
יצחק
חיה זוהר

5.8.1918 - 27.5.2015
חיה זוהר - נולדה בשנת 1918 בגרמניה, בשם שרלוטה בהם, בעיר ברסלאו שבגרמניה. בהיותה בת ארבע עברה המשפחה לברלין הבירה, עיר שהשאירה עליה רושם עז וגעגוע. הוריה נפרדו, אביה נסע לדרום אמריקה, לקולומביה. חיה ואחותה מיכל נשארו עם האם בברלין.
בת אחת-עשרה שנים הייתה חיה כשהצטרפה לתנועת "הבונים" ואחותה מיכל ל"השומר הצעיר". בתנועה נחשפה לנושא "העלייה" לארץ ישראל.
ב-1936 הצטרפה לאחת ההכשרות שארגנה סנטה יוספטל, בעיירה הינדנבורג שעל גבול פולניה. חניכי ההכשרה בני 15-17 והמדריכים בני 19. בהכשרה התחילה את קריירת התופרת שנמשכה שנים רבות. לדבריה, "הייתה שם מכונת תפירה ותיקנתי בגדים".
בקבוצת ההכשרה של חיה היו גם חוה גרזון, נח נודל. שום ורנר [עין חרוד מאוחד] היה המלווה.
בעין חרוד שוכַּן הנוער "הייקה" באוהלים ובסוכות. אותה שנה התברכה בגשמים, הגשמים ירדו שלושה ימים ברציפות. הזיכרון הראשון מעין חרוד הוא של גשם, בוץ ואנשים רצים עם מזרנים על הראש.
מאוחר יותר כאשר הגיעו "ההולנדים" ביניהם יצחק זליגמן, אלישבע אלוני, אלי יופה וגד תבל גדלה קבוצת הייקים, דוברי הגרמנית.
יצחק וחיה נישאו ב-1938 אצל הרב מכפר יחזקאל. את הטבעות השאילו מזוג הולנדים אבל היה יין והייתה עוגת טורט.
ב-1939 נולד דני. על חווית הלידה של הבכור דני מספרת חיה: "ירד גשם ראשון ואנחנו הלכנו בבוץ להעיר את הנהג. הוא בא, האוטו התחיל לנסוע ושקע בבוץ. אני בשמלה קיצית ובמגפי גומי, לא היו בגדי היריון באותם ימים. אז הלכנו להעיר נהג אחר. האוטו השני למזלנו לא שקע. אני ישבתי ליד הנהג ואתי חמישה גפירים [נוטרים] עם רובים כי כבר היו מאורעות והיו יריות בשדות ומההר. היו לי צירים חזקים, הנהג שאל אם לעצור את האוטו, לא, צעקתי, סע מהר."
גילי נולד ב-1942: "לא היה מקום בחדר הלידה אז נכנסתי למקלחת, ישבתי על הספסל והתחלתי ללחוץ. נכנסה אחות ושאלה 'מה את עושה'? אמרתי לה: יש לי כבר אחד אני יודעת מה לעשות. לקחו אותי מהר לחדר הלידה ושם ילדתי מיד".
האם נשארה בגרמניה. הקשר אתה היה רופף אך בשנת 1942 הגיעה גלויה של הצלב האדום, "באים לקחת אותי". "ישבתי כל הערב ובכיתי. למרות הבקשות ל"עליית קרובים" שהגשנו אני ואחותי משער הגולן, לא הצלחנו להעלות את אימא. אימא מתה ברכבת בדרך למחנה השמדה".
לידת דדי הייתה ב-1947. בהיריון עם דדי חשקה חיה בדג מלוח, ובקיבוץ אין. יצחק נסע עד חיפה למלא את מבוקשה.
חיה זוהר חיה כנסיכה. אישה מוקפת ארבעה גברים, הייתה כמלכה בביתה. המשפחה גדלה ונוספו נכדים.
בשנת 1982 נפטר יצחק, אך חיה המשיכה בחייה בתפקוד מלא. המשפחה המשיכה לגדול, משלושה בנים נולדו 12 נכדים ו-22 נינים. כל אחד כולל בני זוג קיבל ברכה בטלפון ומתנה ליום הולדת.
עד לפני מספר שנים התמידה חיה בעבודת התפירה. כ-70 שנה ישבה ליד מכונת התפירה. בעגה המקצועית הייתה "תופרת סלונית", מבגדי יום יום ועד שמלות כלה.
חיה הייתה תולעת ספרים. בספירת מלאי של הספרייה שנעשתה לפני מספר שנים, התברר שחיה קראה 650 ספרים מהספרייה בעשר שנים, ובנוסף להם ספרים רבים שעברו מיד ליד באנגלית ובגרמנית. קראה הכול, החל מרומן רומנטי, דרך ספרי בלשים וריגול וכלה במדע בדיוני.
לחשוב שנערה יהודייה, שגדלה בגרמניה, במאה הקודמת , זכתה להגיע לגיל 97 ולהעמיד משפחה מפוארת, שלושה בנים 12 נכדים ו-22 נינים - זה ניצחון.
בשנתיים האחרונות שהתה חיה בבית הדר, שם זכתה לטיפול מסור ותומך.
אנו מבקשים להודות לצוות הבית על עבודתם המסורה ויחסם הטוב לחיה ולמשפחתה.
יהא זכרה ברוך

הדלקת נר זיכרון