6ea08de8302f11e290cd22000a1f90d7_7
אמא אדמה
ביצות בעמק
En-Harod-2013_012
חדר האוכל
En-Harod-2013_03
בית חולים בעין חרוד - 1926
מחנה אוהלים - עין חרוד
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
עין חרוד - 1937
עין חרוד ליד המעיין
החברה טובלים - 1924
ריקור 2006
עין חרוד בשנות ה 30
fde3141a959411e28a2e22000a1fbc67_7
En-Harod-2013_01
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
מחנה אוהלים - עין חרוד
אדמות עין חרוד טרם יישובן
עין חרוד איחוד מבט מהגבעה
ריקור - מבט אלכסוני
מעיין חרוד - 1923
333cd176959711e2829522000a1fa769_7
עין חרוד איחוד - היום
העמק הוא חלום
עידו נור
שם משפחה קודם
נויבואר
תאריך לידה
15/8/1931
מקום לידה
עין חרוד
תאריך פטירה
16/10/2017
מקום פטירה
עין חרוד איחוד
בן/בת זוג
רותי נור
עידו נור

1931 - 2017
על קברו - קורות חיים
עידו נולד בשנת 1931 בבית החולים בעפולה שנחנך זמן קצר קודם לכן, בן שני לציפורה ושמחה נור ממקימי עין חרוד, אח לעוזי הבכור ולצביקי האח הצעיר.
ילדותו עברה עליו בקיבוץ עין חרוד בתחילת דרכו, בצִלם של אירועים היסטוריים משמעותיים כמו המאורעות, מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור ועוד, שהשאירו חותם ותרמו לעיצוב עולמו ואישיותו.
בגיל צעיר סבל מזיהום קשה בדם שגרם לפגיעה בפרק הירך ועבר מספר ניתוחים שבסופם נשאר עם פגיעה ברגל וצליעה. בגיל תשע, לאחר אחד הניתוחים שעבר בבילינסון שכב בבית החולים כחודשיים מגובס, לבדו, כאשר הוריו הגיעו לבקר פעם בשבוע. לימים סיפר שהיה זה אירוע מכונן בחייו שתרם לחישולו וליכולת ההתמודדות שלו עם בעיות שונות.
למרות המגבלה הגופנית היה פעיל ביותר ולא ויתר על השתתפות בטיולים, מסעות ופעילויות חברתיות.
למד בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף ובגיל 16 החל לעבוד במסגריית הקיבוץ שם החל להתעניין ולהתמחות בתחום הריתוך והמתכת.
במלחמת השחרור הופסקו הלימודים עקב המלחמה והוא שובץ לעבודה במסגרייה שבמסגרתה מיגן רכבים בפלטות משוריינות.
לאחר המלחמה חזר לספסל הלימודים כדי להשלים את התקופה החסרה ולכן התגייס רק בגיל 19. בצבא שירת כנשק מטוסים בבסיס חיל האוויר ברמת דוד.
לאחר השחרור חזר למשק ולעבודה במסגרייה. עם הפילוג והמעבר למשק החדש היה שותף בהקמת פלבם והשתלב עם הזמן בצוות הניהולי של המפעל. את לימודיו כהנדסאי מכונות עשה עידו בלימודי ערב לאחר שעות העבודה על מנת לא לפגוע בעבודתו במפעל. שנים ארוכות שימש כמנהל ייצור וכונה, "הלוחש למכונות" - לא הייתה מכונה שלא שיתפה אתו פעולה.
עידו התמחה במציאת פתרונות טכניים לבעיות מורכבות. שנים רבות עבד בשיתוף פעולה עם רפא"ל ומשרד הביטחון בפיתוח פתרונות טכנולוגיים לפרויקטים ביטחוניים מסווגים. אחד הפרויקטים האחרונים שלו היה מציאת פתרונות לא שגרתיים למערכת "שרביט קסמים" שעבורה פיתח והמציא מתקני עזר למכונות המפעל על מנת לעמוד בדרישות הטכנולוגיות הייחודיות שהכתיב הפרויקט.
בשנת 2015 העניק לו נשיא המדינה ראובן ריבלין את פרס "העובד המצטיין – מפעל חיים" על תרומתו הרבה בתחום.
גם במהלך השנים האחרונות למרות שכבר לא היה בקו הבריאות, המשיך עידו להגיע לפלבם שהיה עבורו בית שני ולתרום מהידע העצום ומניסיונו הרב לפרויקטים שונים.
במהלך השנים היה עידו פעיל גם בחיים החברתיים של הקיבוץ - מילא קדנציה כמזכיר והיה חבר בוועדות שונות, תמיד במסירות, באכפתיות וברצון לעזור לחברים ולתרום לכלל.
את אשתו רותי הכיר כשהגיעה לקיבוץ כגננת שכירה. הם בנו את ביתם בעין חרוד ונולדו ארבעת הילדים, הגר, נורית, אמיר ורז שבהמשך הרחיבו את המשפחה ב-11 נכדים ושני נינים וגרמו לרותי ולו נחת וגאווה רבה.
רותי נפטרה בשנת 2008.
עידו היה רחב אופקים, אוטודידקט שהתמצא בתחומים רבים, בעל נחישות, סבלנות והתמדה שביחד תרמו ליכולת לוגית מופלאה לפרק בעיות לגורמים ולהצליח למצוא להן פתרון. אהב לשיר והיה במקהלת הקיבוץ ובתקופה מסוימת אף שר עם הגבעתרון. היה בעל חוש הומור חריף והעדיף תמיד לראות את הצד האירוני והמצחיק גם בדברים קשים ומורכבים.
בשנתיים האחרונות נחלש ועבר לבית הדר שם טופל במסירות רבה עד יומו האחרון.
יהי זכרו ברוך

אבא יקר שלנו,
בערב שבת של סתיו נפרדת מאתנו. הסתיים מסע חיים מלא בעשייה ותוכן ואנחנו נשארנו לבד.
לא ניתן לסכם חיים שלמים בשורות ספורות אך אנחנו שבמהלך השנים שמענו ממך המון סיפורים על ילדות ונעורים בקיבוץ יודעים כי זכית לגדול בתקופה משמעותית בארץ בצל הכיבוש הבריטי, מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור ובניית הארץ, ולתרום במהלך השנים לביטחון המדינה ולעין חרוד שהייתה בית חשוב ומשמעותי עבורך.
אירוע מכונן בחייך היה הזיהום בפרק הירך וסידרת הניתוחים והגבסים שעברת בתור ילד. ההתמודדות עם הקושי לימדה אותך לא לוותר על מה שניתן לשנות ולדעת להשלים ולקבל ללא תלונות וללא מרירות דברים שאינם ניתנים לשינוי. גם בימיך האחרונים, למרות התסכול ממצבך הגופני, כשאמרנו לך שמותר לכעוס ומותר להתלונן השבת לנו, "ומה זה יעזור..." ברוח זו גידלת אותנו.
חריצות השקעה ועבודה קשה, עזרה לחבר ותרומה לקהילה לא היו
מס שפתיים אלא דרך חיים עבורך. ידעת לתת מעצמך ולהירתם לטובת הכלל, אנחנו זוכרים אותך מקריא בחגים, שר במקהלה, חבר בוועדות, מזכיר הקיבוץ ועוד.
למרות המגבלה הפיזית לעולם לא ויתרת לעצמך, המושג "להרים ידיים" ולוותר לא היה קיים בלקסיקון שלך. התעקשת למצוא פתרון לכל בעיה קטנה כגדולה. כל מקרה זכה לבחינה מדוקדקת, בדיקת אפשרויות הטיפול ובחירת המענה המתאים.
למרות העשייה וההשקעה הרבה מעולם לא ביקשת קרדיט או זכויות יתר. נשארת עד יומך האחרון צנוע וענו. כשהתבשרת על קבלת פרס העובד המצטיין אמרת לנו, "עזבו, מה זה חשוב", אבל בסופו של דבר אנחנו וגם אתה התרגשנו מאוד מהמעמד. כולנו ספגנו ממך ערכי מנהיגות שקטה, יושרה וצניעות.
הקמת עם אימא קן משפחתי חם ותומך. נזכור תמיד את הטיולים והנסיעות כשאתה ואימא שרים בהתלהבות ואנחנו מצטרפים אליכם, את החברות והזוגיות היפה שלך ושל אימא ואת התמיכה והטיפול המסור שהענקת לה לאורך שנות מחלתה. משפט שחזרת עליו תמיד היה שמשפחה לא בוחרים. אף אחד מאתנו איננו מושלם אמרת אבל כמשפחה יש לנו את היכולת להשלים ולתמוך אחד בשני. לאורך השנים החוזק והביטחון שנתת לנו והידיעה שאתה שם בשבילנו בכל מצב הייתה לנו עוגן ובתקופה האחרונה, כשאתה היית זקוק לנו, כולנו זכינו לתמוך ולחזק אותך.
אתה בשבילנו דוגמה מופלאה לחקר וסקרנות, לירידה לפרטים הקטנים ביותר, לחוש הומור מיוחד שעזר לכולנו. ממך למדנו שברגעים קשים ההתמודדות קלה יותר בעזרת חוש הומור ואופטימיות ומקווים שנמשיך לצטט את מטבעות הלשון שהמצאת הייחודיות לך. בשנים האחרונות הרגשנו שהיית גאה ושלם עם דרך חייך והכרת בחשיבות תרומתך בתחומים שעסקת בהם.
היית בשבילנו אבא וסבא אוהב ואנחנו נתעקש לשמור אותך בזיכרוננו ברגעיך הטובים הרבים כל-כך ומבטיחים להמשיך ולחיות לאורם של הערכים שהנחלת לנו.
ונסיים במילות השיר:
שתלתם ניגונים בי אמי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים.

נוח על משכבך בשלום לצִדה של אימא שכל-כך אהבת. אתה כבר חסר לנו...
אוהבים
הילדים, הנכדים והנינים



















עידו נור בן 80





נחמיה הן
בחצר של פלבם ניצבת מכונה
שתהיה בת מאה ועשר השנה
והיא, כך סופרי העיתים יעידו,
היחידה שיותר וותיקה מעידו

כן, גם עידו עלה עם פלבם מלמטה
אך עידו עדיין איננו אנדרטה
והוא לא משאיר כל מקום לספק
הוא חי ובועט ושואג וצודק

וכשיש בעיה שנראית לא פתירה
הוא תמיד יתייצב ויציע עזרה
הוא יגיד "אי-אפשר" אך בכל זאת יצליח
בכל גרוטאה חיים להפיח

ובדרכו העיקשת וברוחו האיתנה
בלי לעקור הרים אלא לבנה לבנה
עם ראש יצירתי ויד אמונה
הוא עושה יש מאין כבר שישים וחמש שנה.


לזכרו של עידו נור

פרויקטים במשק ובריקור/פלבם שמעורבותו של עידו אפשרה אותם.

 

זכיתי לעבוד עם עידו במספר מקומות ולהיות עמו במספר אירועים וחשוב לי לציין את המקהלה של פסח, בה לאורך 40 שנה (שאני שרתי במקהלה) הבס של עידו  "אחז" את הקולות הגבריים (מבלי לפגוע בבסים האחרים...) כאשר אנחנו בטנור, נותנים לו תמיכה...

רצ"ב 3 סיפורים קצרים על מעורבותו של עידו  בפרויקטים שונים.

 

הדלתות לפחי האשפה מתחת לדלפק המכונה לשטיפת כלים.

עם סיום לימודי במכללת רופין, נכנסתי ל "תור" של חצי שנה בחדר אוכל על פי החלטת האסיפה (החלטה ש "התאדתה" בערך שנה לאחר שסיימתי את התור...). במהלך עבודתי בחדר האוכל, נכנס לעבוד שם גם עידו, שעל פי החלטה אחרת, היו חברי משק נותנים תורנות של חודש עבודה בחדר אוכל.

באותה תקופה, לא הייתה גישה קדמית לפינוי פחי האשפה שלאורך דלפק מכונת ההדחה, ופינויים וריקונם בסוף כל ארוחה, דרש אקרובטיקה לא מבוטלת של זחילה מתחת למוביל המדיח.

עידו, שנתקל בתופעה לראשונה בחייו והיה לו קושי פיזי להתמודד אתה, הודיע לי מיד שזה לא אנושי, ויש למצוא פתרון יותר הומני.

עברו מספר שבועות, עידו סיים כבר את חודש התורנות שלו ויום בהיר, עם גמר ארוחת הבוקר, הופיע לו עידו עם 3 מסגרות ודלתות מנירוסטה שיוצרו בפלבם על פי התכנון שלו, עם אזמיל גדול ופטיש כבד, מדד, סימן והתחיל לשבור הקיר מתחת לדלפק מול פתחי האשפה ופתח 3 פתחים רחבים, התאים הפתחים למסגרות הנירוסטה, חיזק המסגרות על הבלוקים וראה שהדלתות נעות בקלות על ציריהן.

צוות הבניין השלים למחרת את הבטון והקרמיקה, וכך, בא גואל לפינוי האחורי של פחי האשפה – והכל בזכותו של עידו!.


המכלים – כולל קצת פרטים טכניים

בתחילת שנות ה 80', התחילה ריקור, ביוזמת חיים גיארי, לייצר מכלים עבור גזים נוזליים.

גזים נוזליים הכוונה פה היא לחנקן, חמצן וארגון נוזליים הנשמרים בטמפ. של סביב ה200°C  - ומשמשים בעיקר לרפואה ותעשיה.

הידע התקבל מחברת AGA  השבדית והמבנה היה די פשוט, מיכל נירוסטה (פלב"מ) בקטרים של 3-1 מטר הממוקם בתוך מיכל ברזל עם מרווח דופן של בערך 20 ס"מ בין שני המכלים.

הצורך במיכל בתוך מיכל, נבע מהעיקרון שאת מיכל הנירוסטה הפנימי עם הנוזל הקריאוגני יש צורך לבודד מהטמפ. החיצונית על מנת להקטין למינימום את קצב איבוד הגז, ואת זה עושים באמצעות מיכל בתוך מיכל והבידוד של המיכל הפנימי מהחיצוני מבוצע בשלושה אופנים:

א.    שטחי המגע בין המכלים הם מינימאליים והחומרים הדופנים את המיכל הפנימי בתוך החיצוני עשויים מחומר המוליך חום גרוע (פיברגלס).

ב.     המרווח בין שני המכלים ממולא בגרגירי חומר מינרלי (פרליט) המקטין למינימום את איבודי החום הנוצרים ע"י הקרינה.

ג.      החלל בין שני המכלים נמצא בוואקום, כך שהפסדי הסעת החום הנם מינימאליים.

המכלים (הן מהנירוסטה והן מהברזל) יוצרו משני רכיבים עיקריים:

א.    כיפות – שיוצרו בכבישה ונקנו בחו"ל.

ב.     גליל – שיוצר בפלבם.

צוות הפנתרים של ריקור (צב"ח, זמרי ואנוכי) שנעזר במתקני פלב"ם לייצור המכלים, נתקל בבעיה גדולה בבואו לרתך את הכיפות לגליל.

בעוד שהכיפות הגיעו מחו"ל מדויקות מאוד, הגליל שיוצר על ידנו, לא היה "עגול" דיו, והיה קושי להתאים הכיפה לגליל ולרתך אותם זה לזה.

כאשר הצגנו הבעיה לעידו, הוא ביקש זמן למחשבה, ואחרי מספר ימים של תכנון, בא עם פתרון גאוני של מתקן מתפרק המוכנס לתוך הגליל ובעזרת 8 זרועות מתכווננות, תומך מבפנים את אזור הריתוך ומאפשר ל "עגל" את הגליל ולהתאים את קוטרו לקוטר הכיפה הנגדית בדיוק מרבי.

קים שטרן, יד ימינו של עידו והאיש שידע לתרגם את רעיונותיו של עידו ולייצר בעיבוד שבבי כל דבר, נרתם למלאכה ובאמת לאחר מספר שבועות, עמד לרשותנו המתקן שלמעשה, אפשר את ריתוך החלקים ובהמשך את ייצור המכלים.

 

מעברי חשמל קריאוגניים.

הודות לקשרי חיים גיארי עם "אצולת" הטכנולוגיה הישראלית ובעיקר לאור יחסיו החמים עם פרופ' גיורא מיקנברג, נציג מכון וויצמן באותה תקופה בפרויקט מאיץ החלקיקים הגדול ביותר בעולם (באותו זמן) שנבנה ב CERN, שוויץ, זכינו בהזמנת מכון וויצמן למעברי חשמל קריאוגניים למאיץ.


הסברים טכניים

מעברי החשמל הקריאוגניים להספק של 6500 אמפר נועדו להזרים חשמל (והרבה) לתוך המאיץ על מנת לאפשר את פעולתו.

מעברי החשמל היו גלילים בקוטר של 55 מ"מ ובאורך של 120 ס"מ ויוצרו מנחושת מיוחדת שהמיוחד שבהם היו 6 חריצים ספירליים עמוקים שנחרצו לאורך כל המוליך וזאת על מנת לאפשר את קירור המוליך ע"י זרימת גזי ההליום שנוצרו כתוצאה מהתאדות ההליום הנוזלי בהם היה טבול קצה המוליך בתוך המאיץ בזמן הזרמת החשמל.

יש להבין שהליום נוזלי נשמר בטמפ. של C-269והפרש של °C300 בין שני קצוות המוליך והחום הרב שנוצר במוליך בזמן מעבר הזרם החשמלי, יצר מאמצים גדולים על המוליך ונדרש ייצור מאוד מדויק ושימוש בחומרים מיוחדים.

 

כאשר הציג חיים את התכנון (שהתקבל ממכון וויצמן) בפעם הראשונה, הוא התקבל במנוד ראש של "חבל על הזמן", ו "זה לא ניתן לייצור אצלנו" אבל עידו לא אמר נואש וגם פה, שבר את הראש, התייעץ עם קים - גאון העב"ש, ולאחר כמה ימים, בא עם רעיון לפתרון בעיית הייצור.

ניתנה ההוראה, בתוך מספר שבועות, נבנה ע"י קים מתקן כרסום ייחודי על גבי כרסומת ה Huron, על המתקן, היו דופנים את מוט הנחושת החרוט, ובעזרת דיסקת כירסום, תוך כדי סיבוב איטי של המוט והתקדמות איטית של שולחן הכרסומת, נוצר חריץ ספיראלי לאורך כל המוט.

העבודה הייתה איטית ביותר ודסקאות הכרסום נשברו בקצב מהיר, אבל עידו לא הרים ידיים, ובעזרת שיפורים טכנולוגיים שהכניס תוך כדי עבודה, עמדנו בלוח הזמנים של הפרויקט ובעיקר באיכות המוצרים שמאוחר יותר, זכינו עליהם להרבה שבחים מצד מכון וויצמן ו CERN וגם זכיתי לסיור במאיץ החלקיקים עם חיים גיארי, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

רשם – יואב צור

הדלקת נר זיכרון