עין חרוד בשנות ה 30
עין חרוד - 1937
En-Harod-2013_03
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
333cd176959711e2829522000a1fa769_7
אמא אדמה
עין חרוד איחוד מבט מהגבעה
ריקור 2006
fde3141a959411e28a2e22000a1fbc67_7
En-Harod-2013_012
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
En-Harod-2013_01
מחנה אוהלים - עין חרוד
החברה טובלים - 1924
ריקור - מבט אלכסוני
חדר האוכל
עין חרוד ליד המעיין
בית חולים בעין חרוד - 1926
אדמות עין חרוד טרם יישובן
6ea08de8302f11e290cd22000a1f90d7_7
ביצות בעמק
מעיין חרוד - 1923
עין חרוד איחוד - היום
מחנה אוהלים - עין חרוד
העמק הוא חלום
לשים כתף מתחת לאלונקה
בוני הארץ שמים כתף מתחת לאלונקה
הבון טון החדש, בחלק קטן אך משפיע וקובע בחברה ובממסד הישראלי – פגיעה בחברי הקיבוצים והמושבים. שותפים ומובילים בבניית המדינה עוד לפני שידעו שתהיה מדינה - הפכו בעיני חלקים בציבור לאויב. אין דבר עצוב מזה. אין דבר ראוי מזה לתיקון. ככל שנקדים כן ייטב.
את הבון-טון המרושע הזה, לפגוע בהתיישבות החקלאית, מובילים כבר שנות דור, במזיד או בשוגג, משרדים חשובים בממשלת ישראל. עתה, אלו שר שיכון ומנהל רשות מקרקעי ישראל, אשר שום תעלול בתחום התכנון והבניה אינו זר להם, מעת שכיהנו כראשי מועצות אזוריות בשטחי יהודה ושומרון ועד לימים אלה ממש.
ראו נא מה שאומר מבקר המדינה בדו"ח 63 ב' לפני כמה חודשים, על נזק במאות מיליוני שקלים שנגרם בעטיה של התנהלות קלוקלת של הממונים על התנחלויות באיו"ש: "...הממונה לא החתים על חוזי חכירה את המתיישבים המתגוררים ביישובים שהקימה באיו"ש החטיבה להתיישבות, וזאת מאז הקמתם של יישובים אלה, אף שהדבר מתחייב.... והוא לא גבה מהם דמי חכירה. עובדה זו לא רק שהביאה לכך שנגרם הפסד כספי גדול לקופת האזור, שהוערך על ידי הממונה במאות מיליוני ₪....". ומי המתרץ תשובות מן הסוג "חוסר כוח אדם ומשאבים"? אותו בנצי ליברמן מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל.
מה אנו למדים? שליברמן זה, מפנה את מרצם ומשאביהם של פקידי הרשות, להקפאת הבניה בקיבוצים. ומה חטאם של החקלאים? המשתכנים החדשים, רבים מהם בנים לחברי הקיבוץ הוותיקים, אלו שמעוניינים לבנות את ביתם בתחומי שטח המחנה (היכן שמתגוררים שאר חברי הקיבוץ ולא בשכונה קהילתית צמודה) אותם פקידים, קובעים וטוענים: "לא שילמתם דמי חכירה עבור הקרקע עליה אתם בונים". 
אין דיון וחקירה של ממש בטענתנו כי אנו החקלאים שילמנו דמי חכירה הוגנים, גם עבור השטחים החקלאיים ובמיוחד על הקרקע המכונה "שטח המחנה", לפחות כמו אלה ששולמו על ידי האזרחים של הישובים העירוניים בישראל. קיבוצי הגליל העליון לא שילמו פחות מתושבי קריית שמונה. קיבוצי עמק הירדן לא שילמו פחות מתושבי טבריה. כנ"ל קיבוצי עמק המעיינות לעומת בית שאן, הגלבוע לעומת עפולה, עמק יזרעאל לעומת מגדל העמק או נצרת עלית וכן הלאה. אין דיון כן ואמיתי על הקפאת בנייה רק במקומות שבהם נעברו עבירות לכאורה, לא עלינו. במקום זאת יש עונש קולקטיבי לקיבוצים, הקפאת בנייה, כוללת מוחלטת, חסרת רחמים וראייה ציבורית. רשע לשמו. נדרשים מאמצים להסברה ושכנוע של הפקידים "לשחרר" לפחות חלק מן הקיבוצים מעונש קולקטיבי זה.
ועתה לטענה עצמה. אי תשלום דמי חכירה? בחינם ? מישהו משכתב את ההסיטוריה? ההיסטוריה לא החלה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, גם אם היה נדמה כך לשופטי בג"צ הקשת המזרחית ב-2001. אמירה שכזאת מביישת יודעי היסטוריית ישראל, ושניים למדנים כאורי אריאל ובנצי ליברמן. מי כמוהם יודע שחקלאי הקיבוצים והמושבים שלמו דמי חכירה כבר עשרות שנים לפני הקמת המדינה, ואפילו לפני הקמת מנהל מקרקעי ישראל? מי כמוהם יודע שהחקלאים לא קבלו חינם אדמות מן המדינה? מי כמוהם יודע שהחקלאים הגישו אדמות אלה למדינת ישראל כאדמות ראויות לעיבוד חקלאי לאחר שהשקיעו כמה שנים בהפיכתם לכאלה. הם ממשיכים לממש את שליטת המדינה בגבולות שנקבעו עבורה, עשרות שנים אחרי שהחלו לעבד את האדמות, הגירו בהן זיעתם והקיזו בהן דם, פשוטו כמשמעו.
במקום לתת מקום של כבוד לחקלאים לצד יתר בוני הארץ, הפכנו אותנו לקורבנות. ממשלת ישראל וזרועה האטומה ברשות מקרקעי ישראל, מקפחים זכותנו והופכים אותנו לאריסים. ( הקורא מוזמן לעיין ב"חוק האריסים" ויתפלא מכך, שלאריסים במדינת ישראל יש יותר זכויות מאשר לחוכרים חקלאיים !)הם מובילים לחקיקת חוקים דרקוניים, אנטי דמוקרטים בעליל. כך למשל חוק הותמל"ים אותו מוביל בימים האלה שר האוצר, חוק המאפשר לסלק חקלאים בתוך שלושה חודשים מאדמות שבחזקתם, לקצץ בסכומי הפיצויים המגיעים להם אם יערערו על סילוק כזה ולהפוך אותם לעבריינים פליליים אם ימשיכו להתעקש על זכויותיהם. לפיד, אריאל, בנצי ליברמן, גדעון סער, אומרים בעצם לציבור הישראלי, סר חינם של אלו מלפני. כל החובט בהם הרי זה משובח. פקידיהם מניפים על נס קבוצים חריגים (ראה משולש גליל ים, שפיים וגעש) ומתארים אותם כמייצגים של שאר הקיבוצים. נכון, איננו חברה מושלמת. ואיזה חברה בישראל כן מושלמת. חלק מאתנו עשה טעויות, אולם לא היה יחיד מאתנו שזכה לתספורות מן הסוג של כמה וכמה יחידים המהלכים בינינו ובחצרות באבות ושאר רבנים הנושאים בתארי מכשירי הדמאה רפואית למיניהם. למיניהם.
כך, כנראה, נראית הגדרת דה-לגיטמציה לאזרחים נאמנים. כך הופכים למטרות נייחות ציבור שהשתתף ומשתתף בבניית הארץ, שכל חטאם בהשתייכם למגזר ההתיישבותי.
ראו נא למשל את "הפנינים" שפורסמו במדור "דעות", לפני ימים אחדים, כדי להוקיע את החקלאים. כמקובל אצל אחרוני הדמגוגים, משתמשת גברת מירב אלוש לברון בחרפות ובדברי לעג כלפי בוני הארץ הזאת. כך למשל היא כותבת על מחאת הקיבוצים: "אלו המנסים לקבוע עובדות בשטח", "התקוממות צעקנית", "מנהיגיהם סבורים עדיין שמגיעות להם מתנות חינם", "חברי הקיבוצים תקועים עמוק באתוס החלוצי שלהם", "ממשיכים להתבצר בעמדה מגזרית ואף קורבנית". כך, במחי מקלדת ובחסות ממשלתית מרושעת, הפכה אותנו החקלאים למוקצים. אולם לא היא האחראית. ראשי הממשלה, שרי האוצר, המשפטים, השיכון והפנים הם הנושאים באחריות לכך שציבור עתיר הזכויות הזה הפך למשיסה. אכן מירב, אנו "תקועים" באתוס החלוצי ומסרבים לעבור לשיח החדש, המודרני לכאורה, בו משתמשת בגאווה גברת מירב אלוש לברון. במסגרת "התקיעות" בה אנו נמצאים, חברי הקבוצים מייצרים כ 40% מן התוצר החקלאי הלאומי וכ 12% מן התוצר התעשייתי הלאומי. אנו "תקועים" בהובלה בשעורי הגיוס והשירות המשמעותי בצה"ל, "נתקענו" באימוץ וטיפול במאות חיילים בודדים, בצעירים יוצאי אתיופיה, נוסיף "להיתקע" עם מאות מבנינו המתגוררים ופעילים בשכונות ובישובים הקשים ביותר מבחינה חברתית- כלכלית. חלקם במסגרת שנת שירות נוספת לפני השירות הצבאי וחלקם כמשימת חיים. נמשיך "להיתקע" עם להקת המחול הקיבוצי, תזמורת הקיבוצים, מוזיאונים לאמנות, מכללות "סמינר הקיבוצים, ו"אורנים" ומכללות "ספיר" ליד שדרות, "תל חי" ליד קריית שמונה, "גליל מערבי" ליד עכו, "צמח" ליד טבריה "עמק יזרעאל" בין עפולה לנצרת. "ניתקע" ונצטרף למאבקים החברתיים לצדק ולשוויון, כמו שנתקענו עם ויקי כנפו וחברותיה התופרות ממצפה רמון, ובפעילות למען "צדק חברתי" בערי המדינה. לא ניסחף לנפנוף במושג "צדק חלוקתי". 
גם גברת אלוש לברון וגם שופטי הבג"צ הנכבדים לא פרטו אותו ואינם מסוגלים לפרט וליישם אותו. האם כוונתם לחלק לכל אזרח בישראל כמה דונם אדמה חקלאית? כמה דונם במים המכילים תחתם גז שנמכרו בפרוטות לאזרח יחיד בשם תשובה ? כמה ליטרים מים ממעיינות "מי עדן"? כמה מטרים מרובעים בבריכות המלח של דנקנר או במתחם גלילות של חברות הדלק, או במתחמי חברת "בזק" שנמסרו ליצרן בובות כמעט בחינם ? כמה ליטרים מי ים המלח העשירים באשלג שנמכרו מיד ליד עד שנעצרו אצל החברה לישראל ? ואולי כמה דונם ליד דימונה וערד מהם מתעשרים בעלי כי"ל ? ולמה לא כמה מטר מרובע בצפון תל אביב ? ובכלל עד מתי תיסחף גברת אלוש לברון לפינת ההתכתשות על הפירורים בין תושבי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. פינה זו מוכנה עבורה באופן מכוון ושיטתי. מישהו דואג להעצים את המתח בין תושבי עיירות הפיתוח לחברי מושבים וקיבוצים בשכנותם. מתי היא תבין שיעדי המאבק שלה נמצאים בין ערי הפיתוח וחברי היישובים החקלאיים מצד אחד לבין החומסים האמיתיים של העושר הלאומי ואלה המסייעים בידם, מצד שני.
אולם, אין זה המקום לייצר מריבה רעת דם מול הכותבת, ויתר נושאי לשון רע סרי טעם. אלה מייצגים מיעוט מבוטל חובשי קליניקות משפטיות ו"מקופחים" מקצועיים נושאי תואר אקדמי במימון המדינה, שלא הניחו עדין בלוק אחד בבניין המדינה. גברת אלוש לברון, אף איננה נותנת דעתה כי דווקא "ניצחונה" המשפטי, שלה ושלחבריה, יצר והעצים את המחסור בקרקעות לבניה, דווקא ניצחונה שמיקם את החקלאים באגף האשמים הכלואים ובלם את הפשרת הקרקעות החקלאיות, חשף מי הם האחראים האמיתיים להחרפת משבר המגורים. לעומתה ולעומת חבריה הנושאים ברוממות לשון סיסמאות ריקות מתוכן- אנו החקלאים, כהרגלנו, מניחים כתף מתחת לאלונקה. עם חברינו בתנועות המיישבות, אנו מבקשים לקדם חברה ישראלית שיוויונית בחובותיה ובזכויותיה. היינו, אנו הווים ונמשיך להיות, שותפים לחברה השואפת שכל חלקיה אחראים זה לזה.
אנו, רבבות חברי היישובים החברים בעמותת אדמתי המייצגת כ-150 קיבוצים ומושבים שנוסדו עוד לפני הקמת מדינת ישראל, אומרים בפה מלא: אם יש צורך ורק אם יש צורך, אנו מוכנים להקצות אלפי דונמים של אדמות מתוכננות וזמינות לבנייה, כדי להוזיל מחירי הדיור בישראל. אנו המתיישבים החקלאים במגזר הכפרי, קוראים להסדר שיוך דירות דומה לזה שהושג בעבר אזרחי הישובים העירוניים בישראל. לא יותר טוב אלא שווה להסדר זה. לא תשלום בגובה 33% אלא 3.75%. אנו מוכנים לחתום על חוזים כאלה מחר. אנא, אפשרו לנו לחיות את חיינו בדרכנו התורמת בישובינו הכפריים. אנא הניחו לנו להתפרנס מהאדמה בכבוד. ואם הקרקעות נדרשות לצורך תשתיות לאומיות או למגורים- קחו אותן תמורת פיצויים הוגנים. ובהזדמנות זו -הרפו מן ההגדרה המעוותת "שימושים חריגים". אלו שימושים המהווים מקור פרנסה חליפית לשימוש החקלאי בקרקעות שהופקעו מאתנו. אלו שימושים הכלולים ומפורטים בכל חוזי החכירה שבידינו. חוזים אלו אינם מגבילים את הקרקעות לשימוש חקלאי בלבד. זוהי טענה שקרית ונובעת מבורות ואי הכרת חוזי החכירה שלנו. אלו שימושים המייצגים את התעסוקות המודרניות, שאנחנו, כמתאימים עצמנו לכלכלה המודרנית- מפתחים על קרקעות "שטח המחנה" שלנו.
והעיקר, דברו אתנו ואל תנחיתו עלינו. אנחנו מגזר שוחר הסכמות ולא הפגנות. כך תשיגו תוצאות טובות יותר.


בארי הולצמן
חבר קיבוץ עין חרוד איחוד
יו"ר עמותת "אדמתי" המייצגת 150 מתוך כ270 יישובים שנוסדו לפני הקמת המדינה.