אדמות עין חרוד טרם יישובן
333cd176959711e2829522000a1fa769_7
En-Harod-2013_01
6ea08de8302f11e290cd22000a1f90d7_7
מחנה אוהלים - עין חרוד
עין חרוד - 1937
עין חרוד איחוד מבט מהגבעה
ריקור 2006
עין חרוד בשנות ה 30
מעיין חרוד - 1923
En-Harod-2013_03
En-Harod-2013_012
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
חדר האוכל
עין חרוד ליד המעיין
אמא אדמה
החברה טובלים - 1924
בית חולים בעין חרוד - 1926
ביצות בעמק
מחנה אוהלים - עין חרוד
עין חרוד איחוד - היום
העמק הוא חלום
ריקור - מבט אלכסוני
fde3141a959411e28a2e22000a1fbc67_7
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
על מוביל טנקים ל "צוק איתן"
על מוביל טנקים לצוק איתן - סיפר דוד מן - רשמה זיוה אופנהיימר

לאחר שישה שבועות שאותם בילה מאחורי ההגה של מוביל טנקים, השתחרר דוד מן משירות מילואים בהתנדבות. פגשנו אותו ואת דרורה לשיחה על שירות בהתנדבות, על נהיגה במוביל ועל מה שביניהם.
ביום רביעי, 2.7 גבר ירי הרקטות בדרום. קיבלתי טלפון מהמ"פ שלי להתכונן ליציאה לגיוס. ב-12 בלילה התקשר מוסה פלד, דוד תתכונן, תארוז תרמיל.
ב-01:00 קיבלתי הודעה בקריאת קשר אוטומטית שעלינו להתייצב ב-05:00 בטירה. ישי גייס את רומה פומיניך והוא הסיע את שנינו. מטירה נסענו ישירות למשמר הנגב. הוצאנו את מובילי הטנקים שלנו מהימ"ח וזיוודנו אותם בשרשרות ואביזרי קשירה. לא חלפו ארבע שעות מאז הגיוס כבר ישבנו על המובילים מוכנים לצאת לדרך.
נסיעה ראשונה, ירידה לשיזפון דרך מצפה רמון והמכתש הגדול. העמסנו "מרכבות" וחזרנו בנסיעה איטית באותו ציר עד ליעד במרכז. כך התחלנו שבועיים רצופים של סבבים בהסעות טנקים, "אכזריות" ו"נמ"רים", לשטחי הכינוס שלהם בדרום ובצפון. אחרי שבועיים הוקל העומס אך ההובלות נמשכו ברציפות.
ליחידה הגעתי לאחר שנודע לי שחסרים נהגים מובילי טנקים וכבר זמן רב רציתי להצטרף. פניתי לישי צימרמן, מוביל ותיק ועתיר ניסיון והוא הפנה אותי למרכז התובלה. חצי שנה ארכה הבירוקרטיה עד שהתקבלתי: בדיקות בריאות וכשירות, הדרכה לנהיגה ברכב כבד ולבסוף שיבוץ.
היחידה שלנו היא על טהרת המתנדבים, מהמפקדים עד אחרון הנהגים. רובם מההתיישבות העובדת, מושבים וקיבוצים אך גם עירוניים. מפקד היחידה הוא אבי אדר חבר בית אלפא. למרות שאנו מגויסים כחיילים בצו שמונה לא מקובל אצלנו ללכת עם דרגות, משרתים אתנו בעלי דרגות גבוהות במי"ל כמו קברניט ג'מבו (תת-אלוף) שבין טיסה לטיסה מגיע לנהיגה, או אל"מ במי"ל, משה פלד (אבא של אורי) בן למעלה משבעים, שמהווה דוגמה ומופת לכולנו בעבודה חרוצה ומסורה. באחת הפעמים כשנסעתי אתו כנהג חדש (כל רכב מצֻוות על ידי שני נהגים) הובלנו טרקטור D.9, הזהירו אותי שמוסה פלד לא מניח לאיש מלבדו לנהוג גם בנסיעות בנות שעות ארוכות. אצלי זה לא יעבור, אמרתי בלבי ולמוסה הודעתי, אתה לידי ואני נוהג. כשהגענו ליעד הוא הודה שאני הראשון ש"הוריד" אותו מההגה...
על פי גילי אני נחשב בין המבוגרים אבל צעיר בשנות שירות ביחידה. באחת מנסיעותיי עמוס בטנק על המוביל, עניין של 120 טון, התפנצ'ר אחד הגלגלים וגם אירעה סתימת דלק. אנשי החוליה הטכנית שנשלחו לעזרתי אמרו לי לאחר כבוד: "סבאל'ה, תעמוד בצד. אנחנו נחליף ואתה המתן בצד", וכה היה. בהקשר לעניין זה ראוי לציין את הלוגיסטיקה המתוקתקת בכל הנוגע לתפעולנו, הכוונת הרכבים לשטחי הכינוס, הקשר עם היחידות, התיקונים לאורך הדרכים, הכול מתבצע במהירות וביעילות כשהבטיחות קודמת לכול. יש שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה המסייעת בפתיחת הצירים ומניעת תאונות.
למרות שאיננו יחידה קרבית אנו זוכים לפינוקים והערכה מצד האזרחים. כבר קיבלנו תחתונים וגופיות, וחבילה מילד מכיתה ב' בשם יואב שרון מכפר בלום – שלחנו לו מכתב תודה. חברת בשר "הטלה" ירדה לבסיס שלנו בנגב והעמידה מנגל שופע כל טוב, סטייקים קציצות ונקניקיות. על המלאכה ניצח אדם שהציג עצמו כ"עובד זוטר" עד שהתגלה שהוא מנכ"ל החברה.
ביחידה משרתים כשבעים מתנדבים, מהעמקים יש חברים מבית השיטה, מזרע, משמר העמק, הזורע, נהלל, רמת ישי, דגניה ועוד ועוד. בעמק שלנו הקמנו "חמ"ל" פרטי שמתארגן יחד לנסיעה בכל קריאה, לא מחכים שיבואו לקחת אותנו. ותיק הנהגים ועתיר הניסיון בינינו הוא ישי שתמיד נחלץ לכל קריאה ולא ויתר על זכותו למלא את תפקידו עד גיל שמונים. גם אז לא ראה בגילו מכשול להמשיך לנהוג אבל נאלץ לסיים בהוראת הצבא. לכבוד פרישתו נערכה לכבודו מסיבה גדולה בבסיס צבאי ברמת הגולן, נאמרו ברכות חמות ודברי הוקרה לשירותו הנאמן רב השנים. כאן המקום להוסיף גם את ברכתנו.
פעמיים בשנה מחליפים אנשי היחידה למשך שבוע את הנהגים בני המיעוטים כדי לאפשר להם לחוג את חגיהם במלואם. האחריות העצומה הכרוכה בנהיגת הסמיטריילרים הנושאים מטען של עד 120 טון לא מאפשרת נהיגה של חיילים סדירים אלא רק אנשי קבע או מילואים.
היחידה מתאפיינת באחוות חברים, עוזרים אחד לשני בכל תנאי ובכל מצב. לכל רכב מצוותים שני נהגים. בימים כתיקונם מותר לנהוג עד עשר בלילה. כיום, עקב המצב, נוהגים כמה שצריך גם בשעות הלילה.
והיכן ישנים? אני מעדיף לישון על הרכב. סידרתי על "העגלה" מיטה ומזרון ונהנה משינה מצוינת במלון אלף כוכבים. בבוקר מבשלים קפה על גזייה קטנה ויוצאים לעבודה. בנסיעות אוכלים מנות קרב כמו חיילים אמתיים.
היחידה שלנו גויסה ראשונה. שבועיים ראשונים לא יצאתי לחופש אבל בהמשך קיבלתי "אפטר" של 24 שעות כשאפשר. אנשי היחידה הם מכל צבעי הקשת החברתית. אין התחמקות, כולם באים ברצון לתת מעצמם. בנו של אחד החברים נפצע, אביו נסע לכמה ימים וחזר ליחידה. ההווי החברתי אף הוא נשכר מהחברות הוותיקה, אפילו שהסיפורים המושמעים בכל פגישה הם אותם הסיפורים הם מתגוונים בכל פעם בווריאציות חדשות.
אני נהנה מהשירות, מהחברה, מההרגשה הנהדרת שעוד בגילי זקוקים לי ואני יכול לתרום את חלקי למאמץ המלחמתי. בחופשתי האחרונה נפגשתי עם ישי והוא תחקר אותי, בגעגועים, לפרטי פרטים. אמרתי לו שאמנם הוא חסר לנו אבל ממשיכים בדרכו וחברים חדשים הצטרפו. חבר נוסף מעין חרוד העומד להתגייס ליחידת המובילים שלנו הוא נועם שביט.

ומה אומרת המשפחה על סבא החייל? משפחתי עומדת מאחוריי כצוק איתן.

יומן מס. 1963 28.8.14