עין חרוד בשנות ה 30
עין חרוד - 1937
En-Harod-2013_03
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
333cd176959711e2829522000a1fa769_7
אמא אדמה
עין חרוד איחוד מבט מהגבעה
ריקור 2006
fde3141a959411e28a2e22000a1fbc67_7
En-Harod-2013_012
עמק חרוד - צילום אסף סלומון
En-Harod-2013_01
מחנה אוהלים - עין חרוד
החברה טובלים - 1924
ריקור - מבט אלכסוני
חדר האוכל
עין חרוד ליד המעיין
בית חולים בעין חרוד - 1926
אדמות עין חרוד טרם יישובן
6ea08de8302f11e290cd22000a1f90d7_7
ביצות בעמק
מעיין חרוד - 1923
עין חרוד איחוד - היום
מחנה אוהלים - עין חרוד
העמק הוא חלום
"סיירת מטכל" של חיל התובלה
"סיירת מטכ"ל" של חיל תובלה - סיפר ישי צימרמן - רשמה זיוה אופנהיימר

ביומן זה הבאנו שיחה עם דוד מן, נהג מתנדב ביחידת תובלה של מובילי טנקים. בשיחה הזכיר דוד את מקומו המוערך של ישי כזקן המתנדבים ביחידה ואת פועלו רב-השנים בפלוגה זו.
נפגשנו עם ישי ורעיה לשיחה על היחידה המיוחדת הזו.
שלושים שנה, מספר ישי, הייתי לוחם בצבא. כשהגיע זמני לפרוש חשבתי במה אוכל, בגילי "המופלג", להמשיך לשרת ולתרום לצה"ל. ואז עלתה בדעתי המחשבה לשרת כנהג של מוביל טנקים, בתפקיד משמעותי שבו אוכל להמשיך לאורך שנים.
פניתי לחיל תובלה ולאחר הכשרה קצרה צורפתי לפלוגת המילואים הצפונית של מובילי טנקים. פלוגה זו הורכבה בעיקרה מנהגים מקצועיים (באזרחות) אך מה שייחד אותה הייתה רוח ההתנדבות והרצון לפעול ולתרום מה שיותר. מספר רב מהנהגים היו אנשי העמק ונוצרה אווירה מיוחדת של חברות ועזרה הדדית.
חלק מחיילי הפלוגה היו מתנדבים, שלא חלה עליהם חובת מילואים, אנשים אלו "נתנו את הנשמה" בעבודה מה שלא היה מקובל בדרך כלל אצל נהגי התובלה, ושימשו דוגמה ומופת לחיקוי ליתר. במרכז הובלה ידעו להעריך את הערך המוסף של המוטיבציה והאחריות של המתנדבים ולכן גייסו אותנו לעתים בהתרעה קצרה ביותר וכך השתתפנו במלחמות ובמבצעים בנוסף לעבודה השוטפת.
שמה של יחידת התובלה שלנו יצא למרחוק ונהגים נוספים ביקשו להצטרף ביניהם רבים מהעמק. אנשים שביקשו להשקיע ולעבוד, ואם נהגים בדרך כלל מנסים להימנע מעבודה קשה אצלנו נלחמו על כל משימה.
כל מוביל מצֻוָות על ידי שני נהגים. אני הייתי זקן הנהגים. בן זוגי בשנים הראשונות היה עמרם יחיאלי מבית השיטה, שהכניס אותי לעבודה. כשמשה פלד הגיע הייתי אני החונך שלו ומאז לא נפרדנו למעלה מעשר שנים - החיבור בינינו כאילו נקבע בשמים - ראשונים לכל משימה. בתקופה הראשונה שרר בלגן בהתנהלות היחידה אבל שנינו דווקא נהנינו מהבלגן שאִפשר לנו התנהלות חופשית, בהמשך התהדקו הנהלים וכיום הסדר שורר בכל.
משה [וישי...] בזכות יחסיו הטובים, מסירותו ודבקותו במשימה בכל תנאי ובכל מצב העמיד רף גבוה שאליו נמשכו יתר החברים. זכור לי אירוע מהתקופה הראשונה שלנו: חנינו על יד קיבוץ כיסופים. ביום הראשון לגיוסנו התנדבנו שנינו לנהיגה. למחרת שוב התנדבנו ושוב ביום הבא. נהגים אחרים הרגישו לא נוח לשבת בחניון בעוד אנחנו מוכנים לכל קריאה והצטרפו גם הם לעבודה.
בזכות רוח זאת נוצר חיבור בין המובילים, אנשי המילואים והמתנדבים עד שגם הנהגים (חייבי המילואים) הסכימו להיקרא לשירות גם בהתרעה קצרה כפי שנקראו מדי פעם המתנדבים. חיל התובלה שידע להעריך את "רוח המפקד" שלנו שהובילה את היחידה התייחס לפלוגה שלנו כאל "סיירת מטכ"ל" של החיל.
במשך הזמן התהדקו הקשרים החברתיים, מפגשים, מסיבות, השתתפות באירועים משפחתיים כחתונות ולהבדיל ניחום אבלים.
נהיגת סמיטריילר כזה היא עבודה קשה ומורכבת. העמסת טנקים נמ"רים, שופלים, גשרים ועוד, קשירתם, החלפת צמיג (ענק) בשעת הצורך בחום הבקעה וכמובן נהיגה לאורך שעות רבות שאותן העברנו בשמיעת רדיו ושירה של שירי ארץ-ישראל. העברנו טנקים לשטחי אימונים, לשיפוצים, למטווחים וכמובן גם לפעילות קרבית.
העבודה הייתה קשה אך נהניתי מכל רגע. הסיפוק העצום שבנתינה ככל יכולתי לצבא וגם ההנאה מנסיעות ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה תרתי משמע. שמחתי להיפגש עם החיילים הצעירים - בגילם של נכדיי - במחנות שאליהם הובלנו את הכלים. באחת הנסיעות ישב אתי בקבינה סמל צעיר ותוך שיחה התגלה כי הוא נכדו של דוידי, מפקד הצנחנים המיתולוגי וידידי מאז. מיד התקשרנו לסבא והוא המליץ לנכדו שלא יוותר לי על סיפורים מהימים ההם.
לכבוד יום הולדתי השמונים ערך לי משה מסיבת הפתעה נהדרת שאליה הוזמנו (גם כן בהפתעה) כל בני משפחתי, וחברים רבים, בבסיס צנובר ברמת הגולן. נישאו ברכות והוצגה מצגת והוגש כיבוד עשיר. מסיבה זו הייתה גם האות לסיום. אכן הגיע הזמן וכל דבר בעתו. טוב לדעת שדוד מן הצטרף ליחידה וימשיך את הרוח העין חרודית של התנדבות ודבקות במשימה.
כיום מקדיש ישי עתותיו לתחרויות טכנולוגיות הדורשות חשיבה "מחוץ לקופסה" ונהנה מעשייה משותפת עם בני משפחתו.
ורעיה, האישה שאתו, מה היא אומרת?
פעמים רבות נשאלתי, "איך את מרשה לו?" מבחינתי זו לא שאלה, אמנם לא הבנתי את "המורעלות" שלו לשירות הצבאי - אפילו הבנים שלנו כבר סיימו את שירות המילואים שלהם - אבל הערכתי את מסירותו ורצונו לתרום, ושמחתי אתו על הסיפוק וההנאה מהשירות במילואים בכל תפקידיו.
אם לו טוב - גם לי טוב.


יומן 1963  28.8.14