דפי הנצחה

אברהם בן דוד - 1913 - 1970

אברהם נולד בריגה שבלטביה ב1913 לחיה ודוד - היה בן בכור במשפחה מרובת ילדים שניספתה כולה בשואה. הוא הגיע ארצה בגיל צעיר וכך ניצל. היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". עלה לארץ בשנת 1932 לאחר נשואיו עם פניה. בשנותיו הראשונות בארץ עסק בעבודות בניין בסביבת תל אביב. לאחר מכן - שומר פרדסים באזור תל מונד, ובסוף תקופה זו הצטרף כחבר במושב העובדים "חרות". בימי מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל התותחנים חמש שנים. בשנת 1947 הצטרף למשק עין חרוד עם אשתו פניה ובתם אורה.

בבואו למשק היה חבר קבוצת הבניין ועשה רבות לחיזוקה. בתקופה הקשה של הפילוג היה גזבר המשק ורכז הקניות, ולאחר מכן - גיזבר המפעל פלב"ם.

כותב אחד החברים: כשהצענו לבן דוד להיות גזבר פלב"ם, שהוא עיסוק אחר לגמרי ממקצוע הבניין שאותו ידע במומחיותו ואף שונה מגיזברות המשק, אמר: גזברות, כספים? - הוא לא האמין שימצא בתפקיד זה פורקן למרצו הרב.

הוסיף: אתם מציעים לי להיות פקיד - והציג שאלה: האם יום העבודה בתפקיד זה שווה לשני ימי עבודה?

רק כאשר הובטח לו שהיקף תפקידו החדש יש בו כדי תעסוקה מלאה לפי המושגים, היה מוכן לחשוב על קבלתו. שכנענו אותו כשני ימי עבודה ביום אחד, גם הם לא יספיקו למילוי התפקיד - רק אז נענה בחיוב, ותוך זמן קצר נרתם לעבודה במלוא כוחו.

הייתה זו פעילות מבורכת של חמש שנים, תוך גילוי חריצות, מסירות וכישרון שהביאו להישגים ושגשוג המפעל.

באותה עת נשא לאישה את דבורה, חניכתו מאז ימי "השומר הצעיר" בלטביה.

תאונת דרכים קשה בפברואר 1961 הפסיקה את עבודתו בפלב"ם. הוא ניזקק לריפוי ממושך ונישאר נכה בשתי רגליו, כי קשה מאד הייתה הפגיעה שהטילה אותו על ערש דווי.

בן-דוד נאבק קשה על חייו, אך לא איש כמוהו ייכנע לגורל! למרות נכותו, החל בעיסוק שהיה מעל ומעבר ליכולתו הפיזית, והתפקיד: אירגון קניות של משקי האיחוד, שם ייסד את המחלקה המיוחדת ליבוא. כעבור זמן קצר קיבל על עצמו גם את גזברות מחלקת התעשייה באיחוד. רוב הזמן נמצא בדרכים בין הבית לעיר, בין יתכן וראוהו החברים: מחוספס בהליכותיו, אך לא היה זה אלא מעטה חיצוני בלבד. תוכו שפע חום מפגישה לפגישה, בין מקום עבודה אחד למשנהו.

כשנקרא לגזברות המשק, ראה חובה לעצמו להמשיך באופן חלקי בפעילותו במשקי האיחוד, ובמשך שמונה חודשים נשא בעול משרה כפולה - באיחוד ובמשק, עד שנמצא מחליפו המשיך לשאת את שתי המשרות, תוסס ושופע מרץ, ונכונות, מסירות לתפקידיו אחריות ויושר, דאגה לכל פרוטה שלא תבוזבז, חרדה להוצאות לבל תהיינה מיותרות. ועם זאת - העזה ונכונות לכל הוצאה כספית, כאשר נוכח לדעת את ההכרח בביצועה. שום מאמץ פיזי לא היה לו למכשול, אל אף נכותו, משנוכח שהדבר מוכרח להתבצע. תמיד רצה לבחון את עצמו,לבדוק דרכי ביצוע אחרות מאלה שהוצעו לו.

נוחות בעבודה הייתה ממנו והלאה. כשהיה צריך להסדיר משהוא לא הייתה לו כל מיגבלה - ובדרכו ניגש לפטור כל בעיה שצצה. דברים רבים שחרגו מגבולות תפקידו המוגדר היו נחתכים עם בן-דוד בבחינת "אומר ועושה".

והנה בשלהי אביב תש"ל, בדרכו הביתה, היה מעורב בתאונת דרכים נוספת שממנה לא שרד. נספה במקום ואבד לנו לנצח. אבדו הערות התסיסה, הפעלתנות והמחשבה הבהירה, העצה הטובה, הכוח הבלתי נלאה להמריץ, להפעיל ולפעול.

תמיר היה האיש, חזותו העידה כי שפע מרץ חבוי בו. אמר תמיד את אשר חשב, ובדרכו זו הלך עד תום.

במותו נפערה תהום, ונצטרך לעמול קשות כדי לגשר על פניה.

יהי זכרו ברוך