דפי הנצחה

סבוראי שמואל - 1896 - 1971

שמואל נולד באודסה לזלדה ומרדכי בשנת 1896 כבן אמצעי למשפחה ברוכת ילדים. הייתה זו משפחה ציונית שנטלה חלק בפעילות הציונית של אותם הימים - קניית מניה, שקל, קופסת קק"ל בבית. האב היה פעיל ב"הגנה העצמית" סיפק את הנשק לחבריה. בימי פרעות 1905, היה ביתם מרכז לפעילות ואולי זה המקור להתמסרות בני המשפחה ל"הגנה" בהיותם כבר בארץ.

שמואל היה ילד רב דמיון ומעללים - עליהם נהג לספר לנכדיו. באחד מסיפוריו תאר איך התגנב, בהיותו בן 10, מצויד באולר, מזון ומפות - על מנת לעלות לארץ ישראל. קווים אלו - של דמיון השואף להגשמה - אפיינו את דרך חייו.

בשנת 1912 בהיותו בן 16, עלה ארצה, ראשון למשפחתו, להמשך לימודיו

בגימנסיה הרצליה. בשנת 1915 סיים לימודיו בהצטיינות כבוגר מחזור ג' והיה אחד מחבורת ההגימינסיטים שנדלקו לרעיון ארץ ישראל העובדת.

בזמן גירוש הישוב העברי מתל אביב על ידי הטורקים, נשאר בה כשומר וחובש. משם עבר לקבוצת כנרת, חלה קשה בפרטיפוס, עבר לחיפה בה עבדבסלילת כבישים. עם כניסת האנגלים לגליל, הצפין למחניים בה היה פועל ומורה למבוגרים והקים חדר טבע.

בירח עיון הראשון שנערך במקווה ישראל היה שמואל מרצה ושרה יצקר - אחת מהשומעות. מירח זה, יצאו יחד לעבוד בכביש צמח - טבריה - מגדל והצטרפו לגדוד העבודה. לאחר האסון הנורא שקרה למשפחת יצקר ב"מאורעות" ה-1 במאי 1921 בהם נרצחו האב והבן יצקר, ברנר וצבי שץ ושני סופרים צעירים נוספים, עוברת המשפחה המיותמת לחיפה. שמואל מקבל ממשלת המנדט משרת מרצה לידיעת הארץ המחנות החלוצים.

ביולי 1922, אחרי הולדת הבת הבכורה איה, עוברת המשפחה עם רבקה ורינה לעין חרוד. באותה תקופה עברת את שמו וכן גם שמה של עין חרוד, שניקראה בשמה הערבי "עין ג'לוד" - שמואל הוא שזיהה את המקום עם המקום התנ"כי ומאז נקראה עין חרוד. כאן נירתם שמואל, עם מספר חברים נוספים להקמת בית הילדים הקיבוצי. לאחר שנתיים עבר לחקלאות, עבד במטעים והתמסר במיוחד לנשירים. כ-20 שנה עבד בענף זה, חקר את בעיותיו והיה פעיל בארגון הנוטעים ונישלח ע"י הארגון לחוץ לארץ לחיפוש זנים מתאימים - זני האגסים אותם איקלם - הינם זני האגסים הנפוצים כיום בארץ.

שמואל השתתף באופן פעיל בדיונים הרעיוניים ובמאבקים הציבוריים שהסעירו את עין חרוד, וכן נטל חלק בהגות החברתית והפוליטית של התנועה בפרסמו מאמרים בעיתונות. הוא היה עורך את העיתון המקומי ה"יומן" בעין חרוד.

ב-1934 כשקיבלה עין חרוד חברת נוער ראשונה מגרמניה, הצטרף לחבר המחנכים, הדריך בחברת הנוער א' ו-ב' והמשיך לרכז טיולים וללמד ידיעת הארץ גם בחברות נוער הבאות.

עם נפלו של חיים שטורמן ב-1938, הוצע לשמואל להקים בית לזכרו. לאחר לבטים רבים קיבל על עצמו את המשימה. הייתה בו זיקה עמוקה לתרבות ולמורשה. דמותו של חיים שטורמן, ובצירוף דמותם של יהושוע חנקין ווינגיט מצא בהם ענין וצורך להנחילן לדורות הבאים.

העבודה בבית שטורמן הפכה לו לעבודת יצירה במלוא מובן המילה - יצירת חייו. מחשבה ולמידה, רעיון ממריא ותכנון מפורט, ובמקביל - מאבקים קשים על ביצוע. אכזבות במגע עם אנשים ובהשגת אמצעים - אך הבית הוקם! הבית מוסיף נידבך לנידבך ועם כל השג - מתוכנן יעד חדש המצפה להגשמתו...

פעמיים עזב סבוראי את עבודתו בבית שטורמן לתקופות מה: ב-1934 נשלח על ידי ההגנה לסוריה ולבנון בשליחות "עליה ב'" וימי מלחמת השיחרור, בהם שירת כקצין תרבות בחטיבת גולני.

קשריו עם משפחתו הם פרק בפני עצמו: אהבה דאגה כאב ונחת. כמה שמח להקרא ולקרוא לעצמו: "סבא סיפורים" כמה היה קשור ואהב את נכדיו...

בשנים האחרונות הגה ונאבק על הקמת אגף נוסף לבית שטורמן אשר ייצג את ההתיישבות השיתופית לזרמיה וישא את שם "הרצפלד". בחדשים האחרונים

חי במתח עצום, במרוץ עם הזמן כדי לפתוח את תערוכת 50 שנות העמק וכדי להפוך לעובדה את האגף החדש. במירוץ זה ועל סף הגשמת חלומו - נספה...

יהי זכרו ברוך