04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
יעקב כספי - 5.7.1932 - 10.1.2005
מתוך עבודת שורשים של הנכדה אופיר סיפר סבא יעקב נולדתי בשנת 1932 בירושלים, בשכונת ימין-משה, לאימי מרים ואבי אברהם. אני הצעיר לאחר אח ואחות שנולדו לפניי. אני דור רביעי בארץ, כך שגם סביי וסבתותי ילידי ירושלים הם. לסבי קראו זילברשטיין והוא עיברת את שמו לכספי. שמותינו לקוחים מהתורה: יעקב, משה וציפורה. השכונה שבה גדלתי הייתה מאוכלסת ספרדים ואשכנזים, שני בתי-כנסת ואף על-פי כן יחסי השכנות היו מצויינים. כידוע, שכונת מונטיפיורי, זו היא אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומת העיר העתיקה ומאוד קרוב לה. אבי עבד קשה והרבה בבית-דפוס ואימי הייתה עקרת בית. לנו, המשפחה, היה בית ענק - 21 חדרים שאת חלקם הישכרנו לאנשים שונים. אנו נחשבנו למשפחה עשירה וזה בא לידי ביטוי בבית הגדול ובכך שיכולנו להרשות לעצמנו להתחבר ולקבל מים מחברת המים בירושלים בעוד רבים אחרים היו שואבים מים מבורות מים בשכונה. השכונה הייתה עבורנו עולם ומלואו והרבה יותר מכך לא הכרנו, למרות שבשבתות נהגנו לטייל בסביבה הקרובה, בעיקר הולכים היינו לעיר העתיקה לקנות בחצי גרוש סחלב, לבנה ומשקה מיוחד שאהבנו, שנקרא רוס. בשלב זה השכנות עם הערבים הייתה סבירה, אך בינינו הילדים לבין הילדים הערבים היו מתחים שהתבטאו בזריקת אבנים האחד על השני. בהיותי בן שמונה, נרצח בשכונה מֵחַלֶק הַלֶחֶם היהודי ע“י איש כנופיה ערבי וזה בהחלט היה אירוע יוצא דופן אז - לא אשכח את זעקותיו שלו. חשוב לי לספר לך, שבֵיתֵנו היה דתי מאוד, החגים נחוגו על-פי הדת והמסורת, כך גם השבתות. לא אשכח את התבשילים שהכינה אמא לקראת יום שישי ושבת וכך גם בחגים. היינו חוזרים מבית-הכנסת ויושבים לארוחה חגיגית ולאחר-מכן מזמרים זמירות חג או שבת בניצוחו של אבי, שהיה לו קול ערב במיוחד. משום מה זוכר לטוב ובמיוחד את חג הסוכות, בנינו יחדיו סוכה גדולה ומפוארת וחיינו בה למשך כל החג. עד גיל שלוש לא סופרתי כפי שכתוב בתורה ורק בגיל שלוש כשאני עם שיער ארוך ויפה עם סרט לבן, סיפרו אותי בטקס מיוחד הנקרא ”חָלָקֶה“. המשחק האהוב עלינו ביותר הילדים, היה כדורגל ומאחר ולא היה לנו כדור, עשינו לנו כדור מסמרטוטים וכך שיחקנו שנים. ההשפעה הייתה ממגרש הכדורגל ימק“א הנמצא לא רחוק משכונתנו, שם היינו צופים במשחקים של קבוצות כמו: המשטרה הבריטית, הצבא הבריטי ועוד ... עם ההכרזה על קום מדינת ישראל, החלו הערבים סביבנו להתנכל לנו והטילו מצור על השכונה והדרך היחידה לצאת ולהיכנס הייתה ברכבים משוריינים. בהיותי בן 14 גוייסנו לעזור בשמירה על השכונה. תחילה העברנו הודעות בין העמדות ונשק בעיקר בלילות, לאחר-מכן כבר נאלצנו לשמור בעצמנו בעמדות ואף לירות בנשק כשהיה נחוץ. לאחר כשמונה חודשים קשים שלחו הערבים לשכונתנו, מכונית תופת מלאה בחומר נפץ. ההתפוצצות האדירה גרמה לנזקים כבדים ברוב בתי השכונה ולמזלנו לא בנפש. מאותו יום ואילך נאלצנו אנשי ימין-משה לעזוב את השכונה ולעבור לירושלים העיר ובמקומנו התיישב הצבא. בהמשך סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא, ובצבא שרתתי בנ.מ. יחידה שהוכשרה לתפעל נשק נגד מטוסי אוייב. לאחר הצבא - בשנת 1953, נשלחנו חבורת צעירים ע“י התנועה המאוחדת, להכיר ולטעום חיי קיבוץ, כך הגעתי לעין-חרוד, הכרתי את תמר, נשאנו בשנת 1955 ואני מאוד אהבתי את החיים במשק ועד היום. בהמשך, עזבנו את הקיבוץ למספר שנים וחזרנו למודי ניסיון ועם תחושות שזה המקום. היום הנני עובד בפלב“ם כאיש אחזקה ורכז קניות ושלם עם חיינו במקום הנפלא הזה. עד כאן מעבודת השורשים. בשנת 1980, נפטרה תמר אימם של הילה רונן וענבל, ובשנת 1982 נישאו יעקב ואודיל, שהם שוקדים ועמלים על ביסוס וקיום המשפחה המורחבת והענפה. יעקב ממשיך לעבוד במלוא המרץ כמעט עד שנותיו האחרונות - העבודה הייתה בדמו וכך גם המשפחה הגדולה. בשבוע האחרון חלה ומותיר את כולנו המומים וכואבים כשנפטר ביום שני כ“ט בטבת ב-10:20 בבוקר. יעקב הותיר אחריו שובל ארוך ואוהב. אודיל, הילה, רונן, ענבל, שחר דיקלה ואביבה ו-12 נכדים מבני 18-20 ועד שנתיים. יהי זכרו ברוך לסבא היקר והאהוב שלנו אנחנו זוכרים אותך כסבא טוב שאוהב את ילדיו ונכדיו. אנחנו מאוד אהבנו לשחק איתך ואנחנו מקווים שאתה אהבת לשחק איתנו. אנחנו מודים לך על שלקחת אותנו לגן שעשעועים בכל יום שישי, שיחקת איתנו במגרש כדורגל ותמיד חיכית לנו ושאלת מתי נגיע? אנחנו נזכור אותך לנצח כסבא טוב לב, שאהבנו לבוא אליו. אנחנו מקוים שיהיה לך טוב בעולם האחר. אתה יודע, שכולנו עצובים שאתה מת וכל הזמן קיווינו שתבריא ותחזור אלינו, אבל בסוף זה לא קרה. אילון לא מבין שאתה לא תחזור, אילון אומר סבא במיטה, סבא בבית-חולים ואנחנו מנסים להסביר לו שלא נראה אותך יותר אבל נזכור אותך ונסתכל על התמונות שלך. אוהבים אותך מאוד הרן לוטן ואילון אבאל‘ה - יענקל‘ה - סבאל‘ה לכל אחד מאיתנו היית אחד מהשמות הללו והכי הכי טוב שאפשר. הזיכרונות שלנו ממך ואיתך מתחילים בילדותנו המוקדמת. זוכרת אותך בבירור כאבא בהיותי ילדה - הבילויים הרבים על חוף הים באכזיב, טיולים בכל הארץ, כשהמקום הכי חשוב לך היה הנסיעות לירושלים - עיר הולדתך. הקפדת לקחת אותנו בכל פעם לראות את שרידי הבית והשכונה שבו גדלתם, ושוב ושוב סיפרת את סיפור ילדותך ... ולימים, החזרה לעין-חרוד שכל-כך אהבת - האמנת שזה זה המקום, בו אתה רוצה לחיות ולגדל משפחה יחד עם אמא. בהמשך, ההכרות שלך עם אודיל והחיים המשותפים של כולנו כמשפחה אחת גדולה. אבא - אין לי מילים לתאר ורק הקרובים יודעים לספר, איזו השקעה ואהבה עצומה השקעתם אודיל ואתה במפעל המיוחד הזה שנקרא ”משפחה חדשה באמצע החיים“. כמה שיחות על הנושא היו לך ולי בשנים הראשונות על ללמוד, לדעת ולקבל, ולחיות ולצמוח כמשפחה - כיחידה אחת. כמה אהבת את אודיל והיית מאושר לצידה - קראת לה המלאך שלי - שלנו. כמה ידעת להעריך את הטוב והיפה שהיא העניקה לכולנו בלי יוצא מן הכלל. חזרת ואמרת - כמה טוב שזכינו באודיל. את הכל אמרת ועשית בשקט, בצנעה, בטוּב לב שאין לו סוף ... הנכדים שנולדו לאודיל ולך - הילדים של ירון ושלי - אבנר, דניאל ואופיר, ובהמשך הילדים של שחר ונֵנְסִי - יונתן, אשל וליעם, הילדים של ענבלי ושרון - בן, גל ורון, והילדים של דיקלה וליאור - הרן, לוטן ואיילון - משפחה מורחבת וגדולה, ידעתם אודיל ואתה לעשות זאת נכון, בחוכמה ועם אהבה ונתינה ללא גבול. אבאל‘ה - עברנו לא מעט תקופות קשות יחדיו, ואתה עמדת לצידנו ותמכת לאורך כל הדרך - ובאופן מיוחד כאבת את הליכתו של ירון מאיתנו. אבאל‘ה - עצוב המון וכואב, וכמו שאמרנו לך יותר מפעם אחת בבית-החולים, בתקוה ששמעת, שיש לכולנו עוד תוכניות רבות ומשותפות לעתיד כשאתה כלול בהן, דיברנו אליך והזכרנו את הנכדים הרבים שכל-כך אוהבים וזקוקים לך - אתה חלק בלתי נפרד מכולנו. אבאל‘ה - יענקל‘ה - סבאל‘ה הלכת מאיתנו בדרכך המיוחדת, השקטה, מבלי להתלונן ומבלי לכאוב בקול רם, גם ברגעים האחרונים לא ביקשת עזרה ועשית הכל בכדי להקל עלינו, חלילה לא להטריד. עצובים, כואבים ומבכים נזכור אותך תמיד אוהבים אותך כולנו הילה | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
