דפי הנצחה

ט טבת תשסח - כו תשרי תרצח   |  
18/12/2007 - 01/10/1937

חוה כהן

בת חנינה ואברהם בנזרי

2007 - 1937

-----------------------------------------------------------

ק ו ר ו ת ח י י ם

חוה נולדה ב-1937 בעיר מקנס שבמרוקו. עלתה ארצה בגיל 12 לבדה במסגרת עליית הנוער ללא משפחתה. חוה עזבה את המשפחה במרוקו בתחבולות שונות ומשונות, בדרך שהתה כ-6 חודשים בצרפת כהכנה לעלייה לארץ. כשיצאה חוה ממרוקו היה שמה איווט וכשהגיעה לארץ שאלה אחת הפקידות הטכניות "איזה מין שם זה איווט ? - מהיום יש לך שם חדש עברי והוא "חוה", ובין רגע הוחלפה הזהות והיא הפכה לחוה.

חוה נדדה בין כמה קיבוצים - נירים , כפר גלעדי ולבסוף הגיעה לעין חרוד למסגרת חברת הנוער. פה היא מצאה את יעקוב בעלה שמוצאו מהודו וכך התמזגו ביחד שתי התרבויות לאהבה פורחת. חוה התגייסה לצה"ל - ובגמר הטירונות נשלחה להיאחזות הנח"ל בעין רדיאן - היום יוטבתה. בחופשה הראשונה הגיעה חוה לביקור בעין-חרוד שנגמרה בחופה וקידושין. נולדו להם חמישה ילדים כמצוות הימים ההם, משפחה גדולה שמחה גדולה.

גידלו את הילדים במסירות ואהבה גדולה. כמו בכל משפחה היו רגעי שמחה ועצב שעברו יחד. הרגע הקשה ביותר, כשנודע למשפחה על מחלתה של חוה - וחוה חששה אז שלא תספיק לראות אפילו נכד אחד משלה - ומאז נולדו 10 נכדים מקסימים ויפים מכל הצבעים והמינים, חוה הספיקה עוד לחבק ולפנק את כל נכדיה עד יומה האחרון.

מותה הפתאומי נפל על המשפחה בהפתעה ובהלם והיא רק בת 70.

יהי זכרה ברוך

ברכה שכתב והקריא יעקב לחוה במסיבת ההפתעה לרגל יום הולדתה ה- 70

לאישתי, איווט, מזל טוב

למה איווט? כי כך הכרתי אותה, צעירה ויפה. הנה כמה ציוני דרך מאז ועד היום:

איווט נולדה בעיר ושמה מקנס. איווט עלתה ארצה בגיל 12 לבדה במסגרת עליית הנוער, בלי הורים, אחים ומשפחה. תחשבו לרגע, האם מישהו מכם היה חושב היום לרגע לשלוח את ילדיו בגיל 12 לארץ לא נודעת, לבד? איווט עזבה את המשפחה במרוקו בתחבולות שונות ומשונות, בדרך שהתה כ- 6 חודשים בצרפת כהכנה לעלייה לארץ.

כשהגיעה לארץ שאלה אחת הפקידות הטכניות - "איזה מין שם זה איווט? מהיום יש לך שם חדש עברי והוא חוה", ובין רגע הוחלפה הזהות והיא הפכה לחוה. חוה נדדה בין כמה קיבוצים (נירים, כפר גלעדי) והגיעה לעין חרוד שם טוב מאוד. פה היא מצאה את ההודי החמוד שבחבורה. נו, הודי ומרוקאית זה בכלל לא פשוט, שתי התרבויות השונות התמזגו ביחד לאהבה פורחת.

כן, הגיע הזמן, חוה ואני התגייסנו לצה"ל, חוה נשלחה לנח"ל שם היא עברה את הטירונות. בגמר הטירונות נשלחה חוה להיאחזות הנחל בעין רדיאן שהיא היום יוטבתה. בחופשה הראשונה הגיעה חוה לביקור בעין חרוד שנגמר בחופה וקידושין. נולדו לנו חמישה ילדים כמצוות הימים ההם, משפחה גדולה שמחה גדולה. גידלנו אותם במסירות ואהבה גדולה.

כמו כל משפחה טובה יש רגעים של שמחה ויש רגעים של עצב, אותם עברנו בעזרת הילדים והחברים שיושבים פה עמנו. אחד הרגעים הקשים שעברנו יחד, חרוטים בזיכרוני לעד. כשחוה ואני קיבלנו את ההודעה כי חוה חלתה בסרטן, נפלו השמים עלינו והמשפט הראשון שחוה אמרה היה: "יעקב, אני אפילו לא אספיק לראות נכד אחד משלנו".

אז חוה הנה היום לפנייך לא רק נכד אחד, אלא 10 נכדים מקסימים ויפים מכל הצבעים ומכל המינים. הנה הם ביחד לפנייך בשיר "סבתא יקרה לי".

באהבה לעוד הרבה שנים

שלך יעקב

חוהל'ה

הנערה היפה ביותר בחברת-הנוער "גדעונים"...

שלושה מדריכים היינו בחברת הנוער הזו: מנחם גולן, אהרון חרמוני ואני. עלינו הוטל ללמד ולחנך את החבורה המיוחדת הזו. נקשרתי ואהבתי מאוד מאוד את הנערים והנערות האלה. יחד חוו את חיינו, אך היו מנותקים מהוריהם ומשפחתם...

שאלתי את חוהל'ה - למה את כל כך עצובה? ענתה - מכיוון שאני כל-כך מתגעגעת לאמא שלי החולה. ליטפתי אותה. למרות הכל ידעת, חוהל'ה, לבנות משפחה לתפארת וזכית להרבה נחת וכוח מילדייך ונכדייך. עצוב בלעדייך...

יהי זכרך ברוך, חוהל'ה היפה והאהובה.

עמליה שמאלי

סבתא

כל המילים שבעולם לא יכולות לתאר כמה אני אוהבת אותך וכמה אני מתגעגעת אלייך... את כל הזמן דאגת לנו, חילקת מחמאות לכולם, כל הזמן רצית לתת לנו, לכבד אותנו בכל מה שיכולת. אם הצעת לי משהו ולא רציתי, הצעת לי משהו אחר, עד שלא היה יותר מה להציע... (אני זוכרת שאחד הדברים שהצעת לי הרבה זה גלידונים).

כשבאתי אליכם מבית-הספר, את תמיד אמרת לי לקחת שוקולד... וגלידה... כשהיה... אני זוכרת שכמה פעמים אחרי ארוחות קראת לי, אמרת שבקושי אכלתי, ושאלת מה אני רוצה שתכיני... היית מוכנה לעשות הכל כדי שיהיה לנו טוב. היה כל-כך כיף להיות איתך... באחד מימי שישי, אחרי ארוחת הערב, ישבנו בחוץ - את, אמא, ניר, אופיר ואני, ושחקנו כל מיני משחקים מבלבלים ומצחיקים שאופיר וניר לימדו אותנו. היה כל-כך כיף לשחק איתך... לצחוק איתך... את התגברת על כל-כך הרבה דברים... אני מקווה שברגעים האחרונים לא סבלת... אני לא יכולה לקבל את העובדה שאת הלכת... ולא תחזרי... שבעין חרוד לא יהיה יותר את האוכל של סבתא... שפתאום נעלמת... איך נעבור את החגים, סופי שבוע, ימי הולדת, או כל "שמחה" אחרת, כשאת לא כאן? זה קשה מידי... אני לא רואה איך אפשר.

רציתי שתראי אותנו גדלים, שתלווי אותנו בחיים. יש עוד כל-כך הרבה דברים שרציתי להראות לך, לספר לך, וגם סתם לדבר איתך... אני שמחה שזכיתי לחיות איתך כמעט 16 שנה, שזכיתי לסבתא מושלמת כמוך. אני כל-כך מצטערת שאין לי איך להודות לך, אבל אני אכתוב תודה!

את תמיד תחיי בלב שלי, תמיד תשארי סבתא חוה שלי. אוהבת המון

נכדתך הראשונה

גל

היינו שכנות הרבה שנים, המון המון שנים.

הייתה חלק מנוף חיי, מתמונות של יום יום - ממפגש חפוז של בוקר וקפה של נחת בשבת, מעמידה של סתם על המדרכה, רק כדי להנות מהנוף הנשקף, ולברך על היום היפה, מצחוק מתגלגל והדים של כעס, מעשן של סיגריה מועשנת בסתר ואור בוקע של טלביזית חצות.

עצות שנותנת איך שותלים, מה שותלים, איך לגדל, מה לעקור ונוזפת כשאני מייבשת...

הייתה לי אורים ותומים בהליכות הבישול והאפייה ואני תלמידה לא ממש מוצלחת אך מוערכת כמשתדלת... הפרידה בינינו "חומה" של הדסים ירוקים וריחניים - הייתה זו חומה של ידידות, שיתוף ועזרה לעת צרה... פותחת דלת ומכה בי הריח - ריח של שבת...

הייתה נוכחת בכל פינה - בבית ובגן, ידה בכל - מלכה בביתה, מוקפת אהבה, נותנת אהבה...

אין מתאים יותר משירה של אילנה יפה-רוסאנו לשמר את זכרה של חוה.

מִשֶּׁהוֹלֵךְ אָדָם

מִשֶּׁהוֹלֵךְ אָדָם לְעוֹלָמוֹ

נִשְׁאֶרֶת גִּנָּתוֹ לָעוֹלָם.

פִּרְחֵי נוֹי שֶׁלָּהּ וּפִרְחֵי בָּר,

עֲצֵי פְּרִי וַעֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

וּזְרָעִים שֶׁזָּרַע לָעוֹלָם,

וְאַף אֵלֶּה שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ,

נִבְלָעִים בַּאֲדָמָה הַשּׁוֹקֵקָה,

מִצְטַמְחִים בִּמְלֹא יְפִי הֲדָרָם

מְנִיצִים יָרֹק, צֵל עֲנָפִים וּפֹארוֹת

עַנְפֵי מַחְשָׁבוֹת שֶׁנֶּחְשָׁבוֹת עָמֹק לָעוֹלָם

וְנוֹבְטוֹת.

רוחל'ה לצטר

חוה'לה

אם היינו רוצים להבין את המושג "משפחה"

כל שעלינו לעשות היה

לשבת ולצפות בך יום יום שעה אחר שעה

איך משפחתך הייתה כל עולמך

איך לכל פרט ועניין הקדשת את תשומת לבך

איך לוותר לא רצית אפילו אם קשה ומציק

לביאה אמיתית

כל גור מבחינתך הצדיק

כל מאמץ כל השקעה כל טיפוח ומחשבה

גם אם הדבר הצריך

חציית יבשות ואוקיינוסים, שמיניות באוויר

או אקרובאטיקה למכביר

היית ממוקדת מטרה

דבר לא הסב את תשומת לבך

היית שם תמיד כול כולך עבור משפחתך.

וכך באחת באה יד נעלמה וקטפה

אולי כי ידוע היה

שבקרב פנים אל פנים הייתה אותה יד

נוחלת מפלה

מוזר, תמיד במקרה שכזה נהוג ונכון הוא

לנחם את המשפחה שנותרה המומה ויתומה,

אך אני משום מה חשה צורך עז

לנחם דווקא אותך.

חוה'לה, כל השקעתך לא הייתה לשווא

גידלת ילדים מקסימים - אנשי חברה ועמל

זכית להיות מוקפת בנכדים ונכדות מדהימים

הרשי לעצמך לנוח בשלוה כיוון שמורשתך

היא זאת שתלווה אותם בהמשך

ערך המשפחה שחקקת על דגלך

הופנם וננצר בלבם

ומתוך כבוד והערכה לדרכך ופועלך

אנו מבקשים - נוחי לך בשלום על משכבך.

ומהיד שקטפה נבקש - שתלטפך ותשמרך.

פנינה נוה.

-------------------------------------- י ה י ז כ ר ה ב ר ו ך --------------------------------------