Rapoo- It solutions & Corporate template

04-6486981

צור קשר

Mazkirut@en-harod.co.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לליש זאב ז"ל
(01/01/1907 - 01/01/2004)     (  -  )

ליש זאב - 1907 - 2004

זאב ליש - בן נחמה ויעקב ליישקס, נולד בפולין באוקטובר 1907.

בגלל מלחמת העולם הראשונה ואחריה המהפכה, התחלקו לימודיו בבית-ספר רוסי, פולני ואידישיסטי.

הבית היה יותר מסורתי מאשר דתי. אביו היה קבלן בניין גדול, סוחר עצים ובעל בית חרושת.

היה אמיד מאוד - עד מלחמת העולם הראשונה. ואז הכל נהרס ונשדד.

את תקופת המלחמה, עברה המשפחה בקרון רכבת, שהוקצה לה על-ידי גנרל רוסי, שאבא ליישקס היה ספקו הגדול. וכך נסעה המשפחה בעקבות הגנרל. בתום המלחמה התייתם ליש מאביו. משפחת אימו באמריקה ניסתה לעזור מהמעט שהיה לה וכן ניסתה להשיג ויזה לארצות הברית. בינתיים גדל ליש והסרטיפיקט לארץ-ישראל הגיע לפני הויזה.

לקראת העלייה, הכשיר עצמו ליש בעבודה קשה ובארגונה בגן-הירק של סבתו.

ארצה עלה ב-1925 במסגרת החלוץ. ליש עלה עם קבוצת ”הכובש“.

בהתחלה הם התיישבו על-יד פתח-תקוה ואחר-כך יָסדו את רמת-הכובש.

לאחר אחד הפילוגים בעין-חרוד, שבעקבותיו עזבו רוב ה”מישקיסטים“ את המשק לכפר ויתקין, גייס הקיבוץ המאוחד עזרה מהפלוגות, שחיכו לתורן בהתיישבות.

במסגרת זו הגיעו ליש ולאה, שבנו ביתם ברמת-הכובש, לעין חרוד - ב- 1928 .

ליש נכנס לעבוד בכרם ואחר-כך בפרדס, בו התמיד שנים רבות.

מהפרדס הוצא ליש לסידור העבודה ופעמיים לתפקיד המזכיר.

”חד מזכיר ליש העיקש / רק לסגור העסק ביקש...“

בויכוח על פתרון ההנתקות מהקיבוץ המאוחד היה ליש זה, שדחף לעלות צפונה מהמשק הקיים, זאת אומרת המקום שאנו חיים בו היום.

אחרי קום המדינה היה אפוטרופוס לנכסי נפקדים באזור רמלה, כדי לפקוח עין על אנשי התאחדות האיכרים. אז גם למד לנהוג וקיבל רכב לניידותו.

בגיל מבוגר, קיבל על עצמו ליש את ריכוז המים.

כנהוג אז בעין-חרוד, עברה המשפחה לדירה, מהצריף לְבָית, כאשר הגיע הילד הראשון לכיתה א‘.

משפחת ליש קיבלה דירה בְּבית, אבל היו בה שתי דַיָירות (פרימוס), שנכנסו מאחור בדלת שנפתחה במיוחד מערבה. רק כשנולד אליהו נמסרה כל הדירה למשפחה.

ליש היה איש נוח לבריות. היה שחקן שהתבטא במסגרת המשפחה ובפורים במשק.

חוש ההומור שלו היה מפותח ותמיד הצחיק את הסובבים אותו.

ליש שכל את בִּיתוֹ רוּתָה, שנהרגה פתאום בתאונת דרכים. ואחר-כך טיפל שנים רבות בלאה, שחלתה.

בשנים האחרונות חי ליש בבית הדר, שכשמו כן הוא; הוא מרבה את שנות חברינו החיים בו.

ליש החקלאי, שינעמו לך רגביה של עין-חרוד.

 

זאב ליש ז"ל

דברים על קברו

אבא - סבא - רב-סבא ליש נפטר, בשקט, בלי להתלונן, למרות הסבל שחווה בשנתיים האחרונות.

מלאי התפעלות היינו בביקורינו אצלו מהטיפול המסור והאהבה שהרעיפו עליו המטפלים בבית-הדר, למרות שזה לא היה להם קל. ”האיש הזה“, הם היו אומרים לנו, ”הוא משהו מיוחד, אנחנו ממש אוהבים אותו“. נותרנו מלאי הערצה למטפלים בו, ולאיש הזה, המיוחד, האבא, הסבא והרב-סבא ליש, שהחיים נאחזו בו ולא רצו להרפות ממנו.

כמעט בן 97 היה. עוד לפני חודשיים בקש שנזכיר לו את תאריך יום הולדתו, וכשענינו לו, אמר: ”זה עוד המון זמן“, הוא ידע שלא יגיע עד אליו.

לפני 12 שנים נפטרה אמא, לאה ליש. אבא טיפל בה בביתם, במסירות רבה עד יומה האחרון, טיפול אישי, בלעדי, היום הוא מצטרף אליה.

חיים ארוכים מלאי שמחות ואסונות, היו מנת חלקם. זוג צעיר ומלא כוונות חלוציות הגיעו לשממה והקדחת בעמק יזרעאל למחנה האוהלים של עין-חרוד הצעירה, שישבה במעיין-חרוד וקלטה לתוכה אנשים צעירים חדורי רצון להגשמה. כאן בנו את ביתם ומשפחתם כשהם נאחזים זה בזו, יחידים ממשפחותיהם. הם ממש קידשו את ביתם זה, שהתבסס על גבעת ”קומי“, מול הרי הגלבוע. איש לא יכול היה להזיזם מכאן. הבית הזה שבנו כאן כל חייהם, החברות שהייתה בו, התרבות שהצמיח, הקנאות לעבודה והרגשת השייכות שטבעו בה, נתנו להם את הכוח לשרוד את כל הרעות והצרות שעברו לאורך ימי חייהם הארוכים.

נמשיך לספר וזכור את סבא ליש, עם הידיים הגדולות, המלטפות בעדינות ואהבת אין-קץ, את הנכדים והנינים. נמשיך ונפקוד את הורינו-סבינו החלוצים וננסה להנחיל את דרך חייהם לדורות הבאים.

אבא-סבא-רב-סבא ליש, נשארה לנו הנחמה פורטה, שהינך שוכן לנצח בשלווה באדמתך זו שעבדת אותה כל חייך, שהגעת אליה שבע-ימים, כשמלווה אותך משפחה ענפה וגדולה, בת 4 דורות, משפחה אוהבת ומעריצה. נוחה בשלום אב וסב יקר לכולנו.

אנו, בני המשפחה, מודים מקרב לב, לפנינה ולכל המטפלים בבית-הדר של עין-חרוד, על טיפולכם המסור, הכבוד והאהבה שהענקתם לרב-סבא בשנותיו האחרונות, שהיו קשות ביותר.

תודה לכולכם, חסד אחרון שמעניקים באהבה, לאיש זקן ובודד, הוא שכר שאין למעלה ממנו.

בשם כל בני המשפחה
זיוה ואליהו

 
 
זאב ליש

ליש, זאב, וולפקה נולד ב-1907 בבילסק שבפולין. האב יעקב לישקס היה קבלן וסוחר בחומרי בניין ובנה גשרים ומבני צבא. הבית היה עמיד, דו-קומתי עם חצר גדולה לגן ירק וחומרי בניין. האם - נחמה הייתה עקרת בית חרוצה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה להתרחק מאזור הקרבות, וכששבו מצאו שרוב רכושם נבזז ונהרס. המצב הכלכלי התדרדר עוד יותר עם מותו של האב בעקבות תאונת עבודה.

ליש הצעיר שהיה מעורב בפעילות ה"חלוץ" החליט כבר בגיל 16 שעליו לעלות לארץ ישראל ולא להמתין כמו יתר המשפחה לאפשרות להגר לאמריקה. לימים יגלה ליש שאימו ואחיו הצעיר דוד נרצחו בידי הנאצים ואילו אחיו השני אברהם שלחם ונפצע בשירות הצבא הרוסי הגיע עד ברלין. לאחר המלחמה התחתן בפולין והקים משפחה.

בשנת 1925 והוא בן 18 יצא עם קבוצת צעירים ה"כובש" ברכבת לרומניה ומשם לאיטליה ובאוניה לארץ ישראל.

ברומניה הצטרפה אליהם בחורה מקבוצה אחרת - לאה קלויר שמה, שסימנה לעצמה את הבחור שהיה במרכז החבורה, סימנה, בחרה, והחליטה - ומאז לא ניפרדו. ליש בדרכו השקטה שמח בחלקו.

בארץ, במסגרת ה"כובש" עבדו בעבודות חקלאיות בתנאים קשים אבל עם חלום.

כזוג צעיר נשלחו לתגבר את קיבוץ עין חרוד שהיה בקשיים וכאן נטעו את ביתם.

די מוקדם התרחב התא המשפחתי הצעיר עם ענף ההדרים, ליש עובד ואחר כך מרכז את הענף, לאה עובדת באריזת הפרי, וכשנולדה רות - הצטרפה גם היא לעסק המשפחתי וכך גם הבן אליהו בהמשך.

בין לבין שימש ליש בתפקיד מזכיר הקיבוץ.

בעקבות מלחמת העצמאות גוייס ליש לנהל את פרדסי האפוטרופוס במרכז הארץ עד שחולקו לחקלאי האזור.

בתקופת הפילוג נקרא ליש לדגל - היה מזכיר הקיבוץ ותרם רבות לבניית הקיבוץ החדש בגבעה של עין חרוד איחוד, ולייצבו מבחינה חברתית בתקופה קשה זו. רותה ואליהו הקימו משפחות ועזבו לבארי ולכנרת ואילו ליש המיר את הפרדסים שאהב והיה לאיש המים של עין חרוד. פותח וסוגר שיברים בידיו החזקות, מתקן ומניח קווים חדשים.

בשנת 1989 ניחתה על המשפחה הקטנה מכה איומה - רותה, הבת הבכורה נהרגה בתאונת דרכים. לאה לא התאוששה מעולם. ואילו ליש, בדרכו השקטה והצנועה המשיך לתמוך בה ולהחזיק את המשפחה, עד שניפטרה גם היא ב-1992.

בשנותיו האחרונות התגורר בחדרו הקטן בבית הדר וקיבל בשמחה את בני המשפחה שהגיעו לביקורים מקרוב ומרחוק. מעולם לא שמענו תלונה, שמח בחלקו ומעורב בנעשה בקיבוץ.

בשבילי סבא ליש זה כובע הברט, זה בגדי העבודה, אלו הידיים החזקות שאת אחיזתן אני יכול לחוש גם עכשיו. זה ההמתנה לחופש הגדול שאז אזכה בשבוע שלם רק לי ולסבא, איתו בשדות ראיתי מה המשמעות של אהבת הארץ, האדמה והמחויבות הטוטלית לעבודה. שם ראיתי את הכוח שיש בנחישות, את היתרון של סבלנות ואת העבודה שבדרכך השקטה והבטוחה לא השארת אף צינור נוזל ואף בורג פתוח.

נזכור ונאהב תמיד.

יהי זכרו ברוך





הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
en-harod abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות