דפי הנצחה

יעל רגב - 1942 - 2009

על יעל שאיננה

יעל נולדה בשישה עשר לאפריל 1942 בעין חרוד כבת בכורה לשבתאי ושושנה מירסקי.

היא נולדה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כאשר אביה שבתאי היה מגויס לבריגדה העברית כמו כל הישוב בארץ, ובזמן שהבחורים נלחמו בצורר הנאצי בחזית באירופה ויותר מוקדם במדבריות לוב, טיפלה וגידלה שושנה אשתו את יעל הילדה הבכורה - לבד.

בסיום המלחמה, כשהחלו להגיע לארץ שארית הפליטה מיהדות פולין, הגיעה גם בתו הגדולה של שבתאי, עוד מהעבר הפולני שלו, ושמה היה חנה.

חנה התקבלה במשפחה כבת הבכורה בשמחה רבה ועם כל הלב, והפכה להיות האחות הבכורה ליעל.

יעל גדלה והתחנכה במסלול הקיבוצי הרגיל כמו כל בני מחזורה. מתינוקות לפעוטים ולגן, ומשם ישר לבית-הספר.

ילדותה עברה עליה בנעימים, בתום, ובתוך בועה של אוויר צח ומרחבים. הרבה משחקים, הרבה טיולים ובעיקר שמחת-חיים מתפרצת.

במשך הזמן הצטרפו למשפחת מירסקי גם התינוקות - רחל, והבן משה שהפך להיות גאוות המשפחה.

בהגיע הזמן עלתה יעל לכיתה א‘ ומשם המשיכה לכיתות ההמשך ולמעשה גמרה את בית-הספר עד כיתה י“ב.

בערך בכיתה ד‘, השנה 1952, חוותה יעל טראומה קשה מאוד בזמן התרחשות הפילוג, כאשר משפחתה התפצלה לשתיים, שבתאי הלך לאיחוד עם יעל וחנה, ושושנה נשארה במאוחד עם רחל ומשה.

אקט זה היה טראומטי מאוד עבור יעל והיה לה קשה לעכל אותו עד עצם היום הזה.

ובכל זאת לאחר לבטים, התאחדה המשפחה.

באותם הזמנים הלכה וגדלה יעל והפכה לעלמת חמד.

יעל הייתה ספורטאית טובה ויחד עם זה הצליחה מאוד בנגינת הפסנתר ואהבה מוסיקה קלאסית. הייתה שקדנית ודייקנית ואהבה מאוד ללמוד וכן אהבוה מוריה ובמיוחד דוד מלץ המורה לספרות שאהב את חיבוריה וניבא לה עתיד כמושכת בעט, אך היא דווקא התחברה לשעורים הריאליים והייתה הבת היחידה [מעין-חרוד] בין קבוצת הלימוד של הבנים.

כך נמשכו ימי הנעורים והבנים והבנות גדלו וצמחו והנה הגיעו לצבא.

בצבא יעל בחרה להיות מכי“ת וכן עברה קורס מכיות בהצטיינות והלכה להדריך טירוניות.

מאוד גאה הייתה בתפקידה זה, הקפידה על לבושה המגוהץ למשעי וזה גרם לה גאווה עצומה.

לימים קיבלה יעל תפקיד חדש במסגרת הצבאית שלה והפכה להיות מש“קית-ח“ן בבסיס מילואים שבטירה בחיפה.

ורצה הגורל, באותו בסיס שירתו גם חיילי סיירת חטיבת מילואים שיורם שירת בה. יורם ראה את יעל מסתובבת במחנה: גב זקוף, הופעה מרשימה וכולה אצילות והחליט - זו תהיה שלי !

לאחר חיזורים ופגישות, מתנות ומכתבים נעתרה יעל לגילויי האהבה של יורם והם נקשרו לזוג. כך יחד בילו לסרוגין במשך שמונה חודשים: פעם בביתו של יורם ופעם בביתה של יעל.

לאחר כשמונה חודשים נישאו והגיע הילד הראשון עמית - ילד חביב ומתוק.

לא עברו שנים רבות והצטרפו למשפחה הצעירה גם רועי וניב.

ושוב מלחמה - מלחמת ששת הימים ויעל נשארת לבד עם שלושה בנים קטנים ושובבים, ולמרות זאת ידעה יעל לנווט ולהלך איתם בנעימים ובסבלנות, ואלה היו ימים לא קלים עבורה.

יורם האב נתן בינתיים את מרצו בעבודתו ברפת ובאותו זמן עבדה יעל בלולים, והשבתות היו מתחלקות ביניהם על משמורת הילדים.

מאוחר יותר הגיעו גם שתי הבנות, ליאור ושי, שהיו קרן אור לעומת הבנים המשתוללים.

כך גדלה המשפחה והילדים גדלו והתעצמו וכל אחד הלך בדרכו ופרח לו מהקן החם והנעים, אבל תמיד ידעו לחזור הביתה, כי זה היה הבית.

במשך השנים התחתנו והביאו נכדים שהסבו נחת רבה ובעיקר ליעל שלא ידעה גבול באהבתה אליהם.

לפתע פתאום באמצע החיים, כשהקריירה של יעל החלה לפרוח והיא קיבלה עבודה כמבקרת מאזנים בקיבוצים במסגרת ברית-פיקוח, הובחנה אצלה מחלת הסרטן האיומה, שהיא מחלת דם כרונית.

יעל החלה בטיפולים רבים וקשים ועמדה בכולם בכבוד רב, אך המחלה לא הרפתה. בערך כשמונה שנים התמודדה יעל עם המחלה הארורה עד שהכריעה אותה סופית.

יעל נפטרה והחזירה את נשמתה לבורא, כשהיא מוקפת בני משפחה שעמדו סביב מיטתה והחזיקו לה את ידיה עד שפרחה נשמתה האחרונה.

היא הלכה מהעולם בשקט ובשלווה בדיוק כפי שהגיעה אליו והשאירה חותם של רעיה ואם למופת ואשת חברה להתרועע, והיום אנו מביאים אותה לקבורה.

יהי זכרה ברוך 

יורם והילדים

אימא - כמה אהבתי

את שומעת אותי, אני משוכנעת בזה.

אני כאן איתך, נאלצת להיפרד ממך בלי לשמוע את תגובתך...

אני מצטערת, לא הספקתי...

כמה אהבתי לשמוע את התגובות שלך,

על כל דבר היה לך משהו חכם להגיד.

כמה אהבתי לשמוע את ההתפעלות שבקולך

כשסיפרתי לך על הילדים, הנכדים שלך.

כל טיול שעשינו דאגנו להנציח בתמונות

בשביל שתוכלי לחוות איתנו את כל הרגעים.

כמה אהבתי לשמוע את ההתלהבות שבקולך

יום אחרי שהיינו חוזרים.

כמה אהבתי את השיחות איתך בסקייפ,

רצית לדעת הכול...

עלינו, על הילדים ומה בדיוק הם עושים בכל רגע נתון.

ההתעניינות שלך הייתה מרקיעת שחקים

והאהבה שבך אלינו שברה את כל השיאים.

ומה עכשיו....?

מי יתפעל?, מי יתלהב?, מי יצא מגדרו? כשנחזור מהטיול הבא,

או כשאחד הילדים יאמר איזו הברקה?

אימא, כמה אהבתי אותך, כמה תחסרי לי.

אני יודעת שאת שומעת.... אז אמשיך לספר לך

גם אחרי הטיול הבא..

שלך,

ליאור (אוגילי)

בתום השבעה

ושוב אנו עומדים כאן לידך

עומדים המומים ונדהמים

שלובי ידיים, עומדים ותוהים

לאן נעלמת?

האם שוב יצאת מהבית מבלי לספר

לאחת הגיחות שלך אחר השועלים

או לשמוע את יללות התנים

אותם אהבת כל-כך.

אך כנראה שלא ...

הפעם הלכת מבלי שוב ...

הלכת ללא הודעה מוקדמת ...

ללא התראה ...

סתם כך נעלמת לנו באמצע החיים.

ימים לא קלים עברו עלייך

וסבל לא קטן עברת, אך ידעת לשאת זאת בגאון

ולא לטבוע בסחי.

ואנחנו המשפחה נעמוד בכל מקום שבו נהיה ונחכה. אולי ...?

רק שבעה ימים עברו

וכבר חשים בחסרונך.

נוחי בשלום על משכבך

ולא תדעי עוד כאב.

המשפחה האוהבת

ולא שוכחת