דפי הנצחה

רינה ורטנברגר-שץ - 1916 - 2002

רינה נולדה ב- 1916בארץ-ישראל על שפת הכנרת שבעמק הירדן להורים חלוצים שחיו בקבוצה קטנה. תעודת הלידה שלה נכתבה על עלה של בננה.

את רחל המשוררת ועוד מראשוני קבוצת כנרת הכירה רינה כשנילוותה לאימה להביא חלב מקבוצת כנרת. רחל אהבה מאד ילדים והקדישה את סיפרה "בבית ובחוץ" לילדי המשפחה.

אמה שמרה על קשרים עם רבים מאנשי העלייה הראשונה וכך התוודענו לסיפורי אותה תקופה.

מלחמת העולם הראשונה פרצה והגיעה גם לארץ, רינה עם אמה רבקה היו בצפון ואביה צבי, היה בדרום והתגייס ל"גדוד העברי". צבי שלח לרינה שירים ומכתבים, והיה מספר על מה שעתיד להיות שם. התקופה הקשה עברה מהר, והמשפחה התאחדה ועברה לגור בבית גדול ביפו. יחד איתם התגוררה בבית קבוצה של אנשי רוח עולי העלייה השנייה.
באחד במאי 1921, קרה האסון. רינה לא הרבתה לספר על כך. אבל פעם אחת תיארה את שהתרחש: היא נילוותה לאמה רבקה לעיר לאחת ההפגנות וכשחזרו הביתה גילו לתדהמתן שפורעים ערבים פרצו לביתם רצחו את יושביו ובזזו את הרכוש.

וכך הגיעו שארית המשפחה רבקה עם שלוש הבנות לעין חרוד, קיבוץ בראשיתו.
רינה הייתה אז כמעט בת שש והילדה היחידה בבית הספר. זו הייתה תקופה טובה לגדול בקיבוץ, הרבה חוויות היו לילדים שגדלו כאן, ורינה הייתה מספרת על כך בכל הזדמנות - על כיתת רינה, על הטיולים עם משה כרמי בלילות ירח מלא, על הכרויות עם השכנים הערבים, על קריאת ספרים לאור העששית, ועוד...

רינה גדלה והייתה לנערה יפה עם שתי צמות גדולות. היא רצתה להיות גננת אבל נשלחה לעבוד במשתלה. וזו הייתה תחילתה של אגדה, רינה נקשרה למקצועה החדש למדה היטב את שמות הצמחים והחייתה אותם במסירותה. הייתה מכינה את זרי הפרחים בחגים לקישוט. אהבתה המיוחדת הייתה לורדים.

כמו כן אהבה לצייר והפרחים היו המודל העיקרי לציוריה. כמו כן אהבה לשיר והיה לה קול יפה שלא השאיר את הסובבים אותה אדישים. אהבה לשיר את שירי רחל מימי ילדותה וכן את שירי אביה צבי שהיה משורר בפני עצמו. ולפעמים גם חיברה מנגינות לשירים אלו.

שנים הייתה משתתפת במקהלת פסח עם רבקה אימה אך לאחרונה הפסיקה לשיר אלה רק בחוג משפחתה בטענה שאיבדה את צלילות קולה.

את אברהם הכירה בתורנות המטבח, הוא לא ידע אז עברית, והיא לקחה על עצמה ללמדו עברית וכך נקשרו דרכם ונוצרה אהבה גדולה שאי אפשר לתאר במילים, יחד הקימו משפחה ונולדו להם ארבע בנים ואחר כך גם באו הנכדים.

לאחרונה היה לה קשה להשלים עם הליכתו של אברהם בעלה.

גדולתה האמיתית הייתה הענקת אהבה לכל, אהבה את החיים, אהבה אנשים, את האדמה את השירים ואת המשפחה ולא הסתירה זאת, רק פחדה לקבל אהבה חזרה. היא הייתה מרכז המשפחה עד יומה האחרון ואז נעלמת לנו לפתע ואנו לא יכולים להבין זאת - לעולם לא נישכח אותך ותמיד נאהב אותך כפי שאת אהבת אותנו.

יהי זכרך ברוך