דפי הנצחה

מלץ חזנוב רוחמה - 1912 - 1994

רוחמה חזנוב מלץ בת רבקה ושאול חזנוב נולדה ב-1912 בעיר ביירות שאז הייתה בסוריה, ועד גיל 10 חייתה בחלב - היא ארם-צובא. היו אלו תחנות ביניים של המשפחה, לשם צבירת הסכום הדרוש להתיישבות בארץ ישראל, שלדאבון-לב הייתה רק לאחר פטירת האב ב-1922. לארץ נכנסה המשפחה דרך ראש הניקרה.

האב נתן לילדיו חינוך עברי והחדיר בהם געגועים לארץ על ידי סיפוריו על גדרה ושירים ארץ ישראליים שלמדם.

בעלות המשפחה ארצה, התיישבה בגדרה אצל הדוד שעלה בעליית הביל"ויים.

את תעודת ההוראה קבלה רוחמה בסימנר "מזרחי" בירושלים. בתקופת לימודיה הצטרפה לתנועת "מחנות העולים" בסיום החלה את הנתיב הקיבוצי: הכשרה ולאחריה הצטרפות לקבוצת "החוגים" שמטעמה נשלחה לעין חרוד ללמוד טיפול בילדים בגיל הרך ב-1932. בעבודה זו התמידה כחמש עשרה שנה.

כאן פגשה את דוד מלץ והקימה עמו משפחה. טבעי היה שב-1945 כאשר הגיע לעין חרוד קבוצת ילדים מסוריה לחברת הנוער, תקבלם רוחמה.

עם קום המדינה קבלה את קבוצת "דרור" - ילדים בני 10 - 11 שעלו מבבל, איתם נכנסה רוחמה לעבודת ההוראה בבית הספר.

לאחר שנות לימוד באוניברסיטה בירושלים, שלא תמיד היו רצופות, השלימה את התואר שלה בספרות. היא עברה מהוראה בבית ספר עממי לתיכון, ולימדה ספרות והיסטוריה.

רוחמה יצאה מההוראה בבית הספר והשתלבה במערכת החינוך המיוחד. תכונות שציינו אותה בכל עבודותיה: מסירות, יסודיות, התמדה ועקשנות - נשאו פירות במיוחד בעבודה זו. את שיטות עבודתה יישמה גם בהוראת עברית למבוגרים. הייתה כותבת לביטאון המקומי "היומן": תאוריה היו קצרים וקולעים, תמיד לנקודות אור באישיותו של החבר עליו כתבה.

היא החלה למשוך בעט - בין היתר כתבה ספר "גדרות" על הביל"ויים.

ועוד... בעיקר סיפורים קצרים.

לאחר פטירת דוד מלץ התמסרה רוחמה לטיפול בעזבונו, עבודה שלא הסתיימה...

רוחמה הייתה סקרנית וסקרנות זו לא הרפתה ממנה כמעט עד אחרית ימיה. גם בימי הזקנה הקשים כשהאדם קרוב לעצמו ולמכאוביו התעניינה והקשיבה.

קשב וקשר מיוחדים היו לה עם נכדיה והם ידעו להשיב לה.

בת 82 נפטרה.

יהי זכרה ברוך