דפי הנצחה

לצטר דינה - 1906 - 1965

דינה בת שרה חוה והרצל נולדה בצ'רנוב פולין ב-1906. הייתה הבכורה בין שלושה ילדים. הוריה אדוקים מאד. האב דאג שנוסף לחינוך החילוני תקבל גם חינוך יהודי דתי. לשם כך שכר במיוחד מלמד.

לפני סיום בית ספר התיכון, הכריזה דינה שברצונה ללמוד מקצוע ולעלות ארץ ישראל. איזו חרפה הייתה זו לאב, כשדינה בחרה ללמוד תפירה.

דינה הייתה פעילה ב"החלוץ" בעיירה. את רוב זמנה ומרצה הקדישה לפעילות בתנועה והתכוננה להכשרה. כשיצאה להכשרה, סירב האב להיפרד ממנה בברכת שלום. האב קיווה שהתנאים הקשים בהכשרה יחזירוה הביתה. לא העריך האב נכונה את אופיה של ביתו. הוא השלים עם העובדה, רק כאשר ב-1929 ביקרה דינה בביתו בידה אישור עליה. גם אז ניסו להניאה מכך או לפחות לדחות את העלייה עד לאחר המאורעות בארץ. אך דינה - תשובה אחת בפיה: דווקא עכשיו זקוקים לנו בארץ.

ובהכשרה - חוסר כלכלי ועושר רוחני: על קיבה ריקה התנהלו ויכוחים רעיוניים שנמשכו עד מאוחר בלילה ונסבו על חיי הקבוצה בארץ.

העבודה במחצבות ובמינסרות הייתה מפרכת ומשום שנעשתה בקבלנות, היה שכרם של הבחורים חסרי הניסיון והכושר הגופני - זעום. החברות עבדו - נוסף לשירותים - בהעמסת לוחות על הקרונות במנסרה ובהעמסת אבנים במחצבה. דינה עבדה עם כל הבחורות. בהכשרה פגשה דינה את ישראל, שהיה לבעלה מאוחר יותר. הם עלו לארץ כזוג סמוך לראש השנה תר"ץ והגיעו לעין חרוד בסוכות.

בשנה הראשונה עבדה דינה בכרם ואחר כך החלה לעבוד ברפת והתמידה עד שנאלצה להפסיק מטעמי בריאות.

שנה אחת הספיקה משפחת לצטר לחיות בעין חרוד למטה עד שעלו עם כל המשק לגבעת קומי.

לזוג לצטר נולדו שלושה ילדים. דינה המשיכה לעבוד ברישום ספר העדר ברפת גם לאחר מחלתה שפגעה בה לאחר מכן עברה למחסן בית הספר.

דינה הייתה שתקנית בעבודה ולא סבלה דיבורים ושיחות בטל. במחסן הייתה הרוח החיה ואירגנה את השמחות שהיו במחסן, כאן המשיכה עד יומה האחרון.

יהי זכרה ברוך