דפי הנצחה

תבל ורד - 1939 - 1954

ורד בת נעמי וגד נולדה בעין חרוד ב-1939.

כותבת האם: ורד התפתחה יפה מאד. מרבה לדבר שרה יפה ותמיד מצב רוחה טוב. בטיולים היא ניהנית מאד מהפרחים. בחוץ בין הפרחים היא כל כך חמודה, ודומה לפרח בין הפרחים. כשהיא נכנסת לחדר היא ניגשת ראשונה לפרחים ואומרת: אני רוצה לראות את הפרחים שקטפת אתמול. היא שומרת על ניקיון בשעת הארוחה. וכמעט אינה בוכה.

מוסיף המורה: זקופת גו ותמירה, רוגעת ובוטחת. עיניה התכולות מישרות מבט, ומתוכן נשקפת השלווה העמוקה והברוכה. שלווה תמה זו הייתה קורנת ומשווה הוד נאלצת לכל ישותה. דבריה היו קולחים תמיד בנחת ובבטחה כאחת, במשפטים ברורים ובקול צלול. דומה היה כי שקט פנימי זה הוא שהיווה מקור לכל הטוב, הרוך והעדינות שנת ברכה בהם. מעולם לא ראיתיה רוגזת, מתמרמרת, או באה בריב עם מי מאיתנו. לא אחת תמה הייתי: מניין אותה שלימות פנימית בנפשה של נערה כה רכה?

מספרים חברים: ורד הייתה בעלת שלימות רוחנית מלאה. מעולם לא רגזה ולא העלתה במוחה מחשבת זדון. תמיד הייתה בין הראשונים לעזור, ללא התמרמרות. הייתה בה נכונות מלאה וערות מתמדת לכל פעולות החברה. חרוצה הייתה מטבעה ולא נטתה להשתמט בשעה שהיו זקוקים לה.

ורד הייתה ילדה שקטה. אף פעם לא הייתה בין הקופצים בראש בטיולים ובשאר פעולות החברה. לכל עניין הייתה ניגשת בפשטות ולא התביישה לשאול דבר מה לא מובן.
ורד הייתה מעיין הצחוק מעיין העליזות. לפעמים כולנו זעפנו מתוך עייפותנו ופתאום פרץ קול צחוק, לצחוק זה הייתה ורד הגורמת.
ילדה מזהירה כמלאך טוב הייתה ורד, מעולם לא התאוננו עליה. להפך תמיד דיברו עליה טובות.
כולם חיבבו אותה: ילדים מורים ומטפלות, הייתה חרוצה מאד.
ורד הייתה חברותית מאד, היא ידעה להתחבר לכולם. ידעה לרתק אותנו בסיפוריה.
ילדה יפה עם צמות זהב, היטיבה לרקוד ומשכה את תשומת הלב של כולם.

התמוטטה בזמן שיעור התעמלות במלא פריחתה ומשם לא קמה.

יהי זכרך ברוך