דפי הנצחה

כרמי משה - 1894 - 1952

משה בן ציפורה ואברהם נולד בארץ ב-1894.

אמו של משה נולדה בארץ ואביו יוצא רוסיה, שתלן במקצועו, עבד כל ימיו עבודה עצמית ופרנס בדוחק את משפחתו המטופלת בילדים. משה, הבכור עזר לאמו בעבודות הבית, ולאביו במשתלה ובבציר ונוסף לכך ראה עצמו מחנך את אחיו הקטנים.

זמן קצר למד משה ב"חדר" אחר כך עבר לבית הספר העממי של יק"א, שבראשיתו שפת ההוראה הייתה בו צרפתית. משה היה תלמיד מצטיין. מאוחר יותר עבר לגימנסיה הרצליה מהמחזור הראשון. ובאותה עת החל ללמוד לנגן בכינור והתמסר לנגינה בכל נפשו אפילו על חשבון יתר לימודיו.

כל שנותיו בגימנסיה פירנס את עצמו ועזר למשפחתו על ידי מתן שיעורים פרטיים.

כשנתיים לפני גמר הלימודים הלך עם חבריו לעבוד בבן שמן, וחזרו משם לספסל הלימודים בבושת פנים שלא ידעו לסמן חלקות.

בשנת 1913 הלך עם חבריו לעבוד בדגניה ובכנרת. עם פרוץ המלחמה גוייס לצבא התורכי כנגן בתזמורת צבאית, ואחר כך מתורגמן של קצין תורכי שאיתו נדד ממדבר סיני ועד לבנון, הייתה זו עבורו תקופה פורייה בקריאת ספרות יפה בגרמנית ורוסית אותן למד בעצמו.

אחרי שלוש שנות שירות ברח משה מהצבא ובא לדגניה. מפחד מהתורכים זרק אחד החברים את הנשק לירדן, משה צלל כמה לילות ויחד עם אליהו גולומב הוציא את כל הנשק.

בשנת 1924 הגיע לעין חרוד, היה ממקימי בית הספר והפך למחנך ומורה נערץ על ידי תלמידיו.

שירה, זימרה, דעת, אהבה וצניעות כל אלו אפיינו את האיש.

באר מים חיים לרוות צמאונו והוא עצמו, צמאונו הדריך תמיד מנוחתו. היה מוכן לשתות ממעיינות הדעת והניסיון ואוזניו קשובות היו לשירת החיים, שלא יזויף הטון, שלא יפגם הטעם, שתיכון הרננה הנכונה. התפארת שפרחה על השירה שנדמה.

את האהבה הזאת הגזעית, הטבעית, הפשוטה והבלתי אמצעית לעבודה, לטבע ולנוף המולדת חתר משה לתת מורשה למאות מתלמידיו בעין חרוד, לגדולים וקטנים כאחד, במאות הטיולים הארוכים והקצרים, המתוכננים והמופתעים, באלפי הסיורים בגנים ובשדות, בכרמים ובחורשות וברבבות השיעורים שעה שעה ויום יום, במשך 27 שנים תמימות, בשבת ובחול, בחודשי עבודה ובירחי הפגרה. כי לא ידע גבול וסייג לרצונו בהפצת התורה.

לא בידיים ריקות בא משה לבית הילדים. חיל רב הביא עימו: ארגזים מלאים – עוגב, כינורות, חלילים, ספרי תווים, אלבומים והרבה תמונות אומנות, מערכות כלי עבודה לנגרות, מכשירי ניתוח והגדרה - ועל הכל ספרי טבע בתמונות מושכות לב ועין, ואוספי פרפרים וחרקים מכל הסוגים - מנחה לבתי הילדים. לא עבר זמן רב והילדים בכל הגילים נסחפו בגל הגועש ששמו משה כרמי. כולם הלכו שבי אחרי האיש היקר ורב הסגולות כי לא רק חפצים הביא עימו אלה גם לב ומחשבה.

יותר משראית לפניך איש ידען היודע את הארץ, והוא היה ללא ספק אחד הידענים הגדולים, ראית איש מאוהב בארץ. איזו שימחה הייתה תוקפת אותו במצאו צמח נדיר ועל אחת כמה וכמה צמח בלתי ידוע. והוא ידע היכן לחפשם, אולם הפגישה עם הצמח הלזה עם השביל החבוי בין ההרים, לא הייתה כשל איש מחקר אלא כפגישה עם ידיד ורע ישן וחדש.

ומעל הכל - הגישה הפדגוגית הטבעית והזיקה לתת ללמד ולחנך. רצה תמיד להמחיש ולהדגים כל דבר והיה אומר: "טוב מראה עיניים" - ומאמת יסוד חינוכית זו לא סטה מעולם.

הוסיף וטען: לדעתי הדרך הטובה ביותר לחבב על הילדים את הלימוד היא ללמוד יחד איתם, ירגישו התלמידים כאילו הם יחד עם המורה פוטרים את הבעיה שעמדה לפניהם ותהיה להם ההרגשה וכן הסיפוק שהנה הם עצמם גילו את האמת החדשה ומצאו את הפיתרון.