דפי הנצחה

צביה לסקי-ביסטרינסקי 1914 - 2013

על קברה

צביה לבית בִּיסְטְרינְסְקִי, נולדה בשנת 1914 בפולין, בכפר קטן אוֹרְנוֹבוֹ סמוך לעיירה סימְיָאטִיץ', בת למשפחת סוחרים מדורי דורות.

הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, הגרמנים נכנסו לכפר וגירשו את התושבים היהודים ליער. המשפחה פונתה בעגלה רתומה לסוסים. שק צנימים ופרה צמודה לעגלה סיפקו את המזון למשפחה בעת שהותה ביער. באותו חורף נורא ואיום, חורף של רעב וקור, נולדה הבת הבכורה, צביה. אחריה נולדו עוד חמישה ילדים ששלושה מהם נפטרו בעודם באִבם. האב היה סוחר תבואה והאם ניהלה חנות מכולת.

עד שנת 1919 היחסים עם הגויים היו טובים אך כשהאזור עבר לשלטון הרוסים ואחריו לפולנים פרצה האנטישמיות והחלו הפוגרומים. המכות נחתו בזו אחר זו: רעב, מחלת הטיפוס, והוצאות להורג.

היהודים בכפר היו שומרי מסורת. מכיוון שבכפר לא היה בית כנסת היו מתכנסים בכל חג אצל משפחה יהודית אחרת או נוסעים לעיירה סימייאטיץ'.

מגיל צעיר התבלטה צביה בכישוריה ונחשבה לתלמידה מצטיינת בבית הספר הפולני בכפר. בגיל שלוש-עשרה שלחו אותה הוריה לבדה לעיר סימייאטיץ' ללמוד בבית הספר "תרבות" שם התגוררה אצל משפחת פונדק (זרובבל ז"ל וישעיהו ז"ל פונדק). "כשהתגעגעתי להורים", סיפרה צביה, "הייתי הולכת אליהם ברגל 14 קילומטרים דרך היער".

בתום בית הספר הצטרפה צביה לתנועת "החלוץ הצעיר" ולהכשרה לחיי קיבוץ בעיר לודז'. בהכשרה הכירה צביה את איצ'ה. דרכיהם נפרדו כשצביה עלתה ארצה ב-1935 ואיצ'ה בא כמעפיל שנתיים מאוחר יותר.

לעין חרוד הגיעה צביה עם ההכשרה הפולנית, בחום הלוהט של חודש אוגוסט. חבלי הקליטה בקיבוץ לא היו קלים.

צביה ואיצ'ה היו משפחה מרכזית בקהילת יוצאי פולין בעין חרוד. חברות אמיצה נרקמה ביניהם לבין הפינְטֶלים, הפונדָקים, הרוזָ'נסקים, הנָגָרִיים, הסוּרֶביצים, הזינגֶרים והדוֹרים, רבים מהם איבדו את משפחותיהם בשואה וחיי החברה בקיבוץ מילאו את מקום המשפחה.

צביה עבדה ברפת, בבית התינוקות, במטבח, בגן הירק, בחדרי החולים, ובמחסן גפ"ת (גמולים, פעוטים, תינוקות). עד גיל גבורות הקפידה להגיע יום יום למחסן התאים לעבודת הגיהוץ והקיפול.

כישרונותיה הארגוניים, הגינותה ואחריותה הרבה הובילו אותה לשורה ארוכה של תפקידים ציבוריים: חברה מובילה בוועדת ביטחון, ועדת עבודה, ועדת בריאות וועדת חברה. בהמשך כיהנה כחברה בוועדת הבריאות הבין-קיבוצית וזכתה להערכה רבה.

בזמן הפילוג כאבה את המשבר והייתה מעורבת בקרע המורכב והקשה. הייתה אחראית על חלוקת מוסדות הילדים והמחסנים במשק.

לאחר הפילוג, ב-1955 התנדבה להיות מזכירה ולעזור בהקמת המשק החדש,
עין חרוד איחוד. צביה הקימה את ה"איזולאטור" (חדר חולים) לימים בית הדר.

את כל תפקידיה הציבוריים מילאה בתחושת שליחות ונאמנות לרעיון הקיבוץ ובניית הארץ. באחריות ובמסירות אין קץ.

צביה ואיצ'ה, משפחה קטנה, אבא, אימא ושני ילדים, נִצָה ומנחם. בית מטופח תמיד, גינה פורחת כל ימות השנה, ריחות מאפה ותבשילים מפיצים את נינוחם סביב.

צביה ששורשיה נעקרו בעודה צעירה, שקדה כל חייה להיאחז בשורשים חדשים ובאדמת ארץ-ישראל – זכתה לראות ענפים וצמרות, נכדים ונינים.

המשפחה מבקשת להודות לאנשים הרבים שהושיטו לה יד ופתחו את לבם בדרך הארוכה שבה פסעה. תודה לסגל הרפואי על שלוחותיו השונות שכיבדו אותה וטיפלו בה בחום, כפי שהיא נתנה למטופליה. אולי בכך בערוב ימיה העניקו לה בבית הדר משהו מביתה שאבד.

ינעמו לך צביה רגבי האדמה שכה אהבת

אֲהֵבוּךְ גַם הַפְּרָחִים / שאול טשרניחובסקי

אֲהֵבוּךְ גַם הַפְּרָחִים הַקְטַנִים – גַם הֵם

הַקְטַנִים הַצְנוּעִים הַלָלוּ, שֶהֵם

בְּעוֹלָמוֹ שֶל רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּאֵין שֵם

וּלְלֹא עַיִן רוֹאָה – יָצִיצוּ.

אֲהֵבוּךְ גַם הַפְּרָחִים הַקְטַנִים, שֶכְּשֵם

שֶאַתְּ כָּאן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם, וְהֵם

אֵלַיִךְ יַעַרְגוּ, וְנִמְשָכִים כְּאֶל אֵם

רְחוֹקָה.