דפי הנצחה

ליפשיץ עודד - 1942 - 1962

עודד, בן דבורה ועמנואל נולד בעין חרוד ב-1942.

נפל בעת מילוי תפקידו בשרותו בצה"ל ב-1962.

נזכרת האם:

כרגיל מנתר כציפור על רגל אחת ומחבקני והבית מתמלא שמחה ואור, חיים, וצהלה, הכל מדברים ושמחים - דדי בכול ודדי מעל הכל...

כמה שמחת חיים, שפע של צחוק וסיפורים. אהבת מולדת, התלהבות לנוף הארץ ושביליו. כל צמח, כל ציפור וכל שעל אדמה הכל יקר לו. דומה שהילד ספג אהבה זו בדמו ובחלבו.

כשדדי בא לחופשה מלא הבית התלהבות אחת גדולה, הסוחפת את כולנו לארץ אגדה ששמה ארץ ישראל. נטע זה טיפח עמנואל ונהנה מפריו...

מספר מפקדו:

לפנינו עמד תרגיל שבו הפעלנו כוחות רבים, מטוסים ורכב סיור. כל המבצע המתורגל על ידי כוחות שלא עלו על 15 איש בכל קבוצה. מבקעת בית נטופה בצפון ועד חלוצה בדרום צנחו קבוצות עם לילה ויצאו למשימות שונות.

עודד שהיה רב טוראי פקד על כוח עצמאי שכלל שני ג'יפי סיור שנעו במרחבי הדרום.

משימתו הייתה לתקוף גשר ברזל של רכבת, לפוצצו, לסגת לטווח של למעלה מ-20 ק"מ ולהסתלק מהאיזור בעזרת מטוסים קלים. היה עליו להשתמש באש חיה ובחומר נפץ, למצוא את דרכו בשטחים קשים לניווט, להפעיל את מכשירי הקשר הנתונים לו, להתקשר ולהנחות מטוסים, וכל זה תוך הקפדה על מהירות הביצוע דייקנות והתגברות על תקלות ומצבים ללא שוערו מראש.

לא כל קצין בצה"ל זוכה לתרגיל משימות מסוג זה. וכאן הפקדתי את כל המשימה בידיו של בחור צעיר, בידיעה ברורה שהכל יתנהל כשורה.

כזה היה עודד.

מספר חבר לכיתה: עודד היה אהוב על כל חבריו, משרה מרוחו העליזה על הסביבה. ובבית הספר היה נחשב לתלמיד טוב ובעבודותיו נמנה עם החרוצים, ותמיד האיר פנים לכל.

בכיתה ג', אנחנו הולכים לקחת ספרים מהספרית בית הספר. כל אחד מקבל ספר אחד, רק עודד מתעקש אצל הספרן לקבל שני ספרים, בהסברו לספרן שאת הספר הראשון הוא יגמור לקרוא כבר הערב.

אהבת מולדת - הריה, בקעותיה, כפריה, וצמחייתה כובשת כליל את עודד והיא המביאה אותו בשעתו להחלטה להתגייס בצה"ל לסיירת, כי כאן תינתן לו ההזדמנות לשוטט, לראות וספוג מנוף הארץ.

עודד נמשך יותר ויותר לטבע והוא נכנס לעבוד בקביעות באחוזת בעלי החיים - שהייתה באחריות חברת הילדים - ובמסירות ודבקות מטפל באוכלוסיית האחוזה.

היה מספר בהתלהבות רבה על בקעתו של גוזל נשר שביצתו נמצאה בנקיקי סלע בגלבוע,

והתלהב מאד מעצם היות גוזל נשר שיהפוך לבוגר באחוזה.

עוד כנער מצטרף עודד לצוות הדיר. משיכתו לבעלי חיים איננה מרפה ממנו. העבודה הקשה והמפרכת הן ביום והן בלילה אינה מרתיעה אותו.

כאן מזיגה של אהבותיו - בעלי חיים ונוף הארץ.

היה יוצא למרעה עם הצאן, פוסע בראש העדר ומוביל אותו בבטיחות למקומות מרעה - שדות שלף ושדות מרעה זרוע מוריקים.

עודד היה קשור מאד לדיר ואת חופשותיו מהצבא אירגן כך שיוכל לקחת חלק בגז העונתי. בסיום הגז חזר לצבא להמשך שירותו.

בזמן גיוסו עוד בבסיס קליטה התלבט עודד לאיזה חיל להתנדב אך היה לו ברור ומוחלט לסיירת. ובסופו של תהליך אכך הצטרף לסיירת צנחנים.

כאן מצא עודד את כל אושרו, וכאן התמלאו כל משאלותיו.

לפתע הגיע הבשורה המרה - עודד נפל במילוי תפקידו וקולו נדם לתמיד.

יהי זכרו ברוך