דפי הנצחה

יעקב דובי - 1899 - 1992

יעקב דובי בן חיה צירל ואורי-דב שידלובסקי, נולד בשנת 1899 בעיר בנדין בפולין.

האב היה מוסמך לרבנות וחסיד של הרבי מגור. את בנו שלח לישיבה. דובי למד בה עד, שבעקבות עסוק בקבלה עם תלמידי הישיבה, החל בהרהורי כפירה והוא אז בן - 15.

היסוד הדתי נשמט לאט לאט, אך את הנחת התפילין קשה היה לזנוח, ואב שיתמוך כבר לא היה.

אביו של דובי נפטר בהיותו הילד בן 9 שנים, ועד אז ישב בבית המדרש ולמד. פרנסת המשפחה הייתה מחנות קטנה של האם.

כשיצא דובי מהישיבה וניפגש עם בני נוער, נוכח בפער ההשכלתי שבינו וביניהם. הוא התיישב ללמוד לימודים חיצוניים, במטרה להגיע לבחינות בגרות. בתקופה זו החל להתעניין בציונות. הוא קיבל את ספרי ברנר וראה בהם אוצר.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, היה חשש שפולין העצמאית-האנטישמית, תגייס את הצעירים היהודים לצבא בתנאי דיכוי, וארץ ישראל הייתה סגורה. יהודי בעל אחוזה קיבל את החלוצים להכשרה חקלאית. יהודי אחר דאג להם לפינקסי עבודה לא כשרים במכרות פחם בגרמניה. החלוצים עברו לגרמניה ועבדו בתנאי ניצול קשים. שם הצטרף אל דובי בן עירו דוד מלץ.

חיילים יהודים בצבאות הבריטי והצרפתי עזרו לחלוצים להגיע לצרפת. שם עבדו, דבי ומלץ אצל כובען יהודי, שעזר להם. בעזרת המוסדות הציוניים. ביוני 1920 הגיעו השניים לארץ ישראל. לאחר כ-3 חדשים בתל-אביב, נשלחה הקבוצה, שדובי היה קשור בה, למרחביה, לעבודות ייעור. כשהחלו בסלילת כביש עפולה נצרת - עברה הקבוצה הקבלנית הזאת לעבודה החדשה.

שם מכמה קבוצות התארגנה - חבורת העמק, במטרה להקים קבוץ חדש בעמק. אל חבורה זו באה חלוצה מדגניה, בשם רבקה אייזנשטט והייתה לחברתו של דובי.

ב-1923 אחרי הפילוג בגדוד העבודה, הצטרפה חבורת העמק לעין חרוד וכך הצילה את הניסיון הראשון של הקבוצה הגדולה.

אחרי תקופה קצרה של עבודה בכרם ובפלחה החל דובי בעבודת המכוורת והתמיד בה עד שנת 1977 - 48 שנים, עד היותו בן 78. דובי היה מראשוני הכוורנים בארץ, שיתף פעולה עם מדענים בהשבחת גזע הדבורים. הוא הגיע להשגים מקצועיים גבוהים, קידם את ענף המכוורת במשק ובארץ - וכל זה בלימוד עצמי, השקיע בו את מיטבו.

על אף העבודה במכוורת, שחלק גדול בה היה מחוץ למשק, התמסר דובי למשפחתו, ולקח חלק בחיי החברה היה חבר במספר ועדות וכן במזכירות. ואפילו התמיד בחוג לספרות.

מסירותו של דובי למשפחתו הוחזרה לו כפל כיפליים, כאשר ילדיו ונכדיו הרבו לבקרו והחזירו לו חום ואהבה. בשנים האחרונות על אף מגבלות ראייה ובריאות ארג שטיחים יפים בסדנת הקשישים. ובחדרו האזין לספרות מוקלטת.

בחנוכה ערב נר שני החזיר נשמתו לבורא.

השאיר אחריו 3 ילדים, 10 נכדים ו-7 נינים.

יהיה זכרו ברוך