דפי הנצחה

שיינדל טקץ' - 1896 - 1970

שיינדל בת סוסיה ויוסף ילידת ברשאד שבאוקראינה נולדה ב-1896 לבית דיין מסורתי שבמסורתיים, ספוג כולו תורה ויראת שמיים ושפע חסידות עממית. מחדר האב נשמעה נעימה ערבה של לימוד גמרא, שפעמים ניפסקה לשם עיון ושיקול דעת. בחדר הבנים סערו הוויכוחים, על המהפכה מזה ועל הציונות מזה. הבנות שקדו על לימוד מדעים כלליים ברוסית, ונשמע קול שינון ה"גרמטיקה" (דקדוק) בחברותה. בית הרב יוסף הדיין שימש כקרקע דשן ופורה לציונות ולימים התקבלו שיינדל ואחיותיה למועדון "צעירי ציון". האב התייחס בסלחנות לשאיפות הציוניות של בניו למראה גל הטמיעה שגאה ברחוב היהודי.

בבואה ארצה הייתה שניידל דמות חלוצית, אשר עמל היה תוכן חייה. דבקותה במשק ובקיבוץ הייתה כדבקות אביה בתורה. מסירות נפשה לאורח החיים השיתופי, דומה הייתה לאדיקותם של אבותיה במצוות הדת.

שיינדל ניחנה בכושר ביטוי, ודברים נמלצים לא היו לפי רוחה. את מחשבותיה ביטאה בפשטות, בתוספת אימרה יהודית עממית קולעת. שיינדל הייתה ספוגה מסירות אמהית ושפעה יחס משפחתי חם ודואג לא רק לבניה ולנכדיה - שהיו ששון חייה ותמציתם - גם לבני החברה היה יחסה יחס נפשי.

כותב אחד הבנים: בשיחתי עם אמא, ידעה תמיד להדריך בעצה ועידוד, שנבעו מניסיון חיים ומחוכמת חיים רבה. מעולם לא ניסתה להשליט את האוטוריטה שלה על ידי כעס או פגיעה בזולת, אלא הייתה משפיעה מתוך טוב-לב וברוח טובה. בכישרון רב ידעה ליצור קשרי ידידות עם אנשים רבים וללכד סביב משפחתה את כל בני הדור הצעיר. האמון שרכשה מצידם הגיע לידי כך שצעירים אלה הביאו לפניה את בעיותיהם האינטימיות ושאלו בעצתה תוך אמון וכבוד אליה. במסיבות משפחתיות הייתה אמא הרוח החיה, יוזמת ומתכננת ואופה בטוב טעם. ואיך הייתה מגישה את הכיבוד? בשטח זה לא קמו לה מתחרים.

ושירתה! - אמא פתחה וכולם הצטרפו אליה. קולה הערב עורר את כולנו לשיר.

הודות לדמותה של אמא, השתקפה עין חרוד בעיני קרובינו באור מיוחד. יכולתה הרבה לארגן ולהכין ארוחות בחגים ובמסיבות עבור ציבור גדול, גרמו הנאה כפולה - לה ולחברי המשק. מה חבל שהקטנים שלנו לא ידעו עוד ליהנות מאהבתה הרבה ומרוחה המחנכת של סבתא שיינדל...

ועוד לדמותה: היה לשיינדל יופי אצילי. תבונה רבה ושיקולה המתון היו תמיד לדוגמא. אור מיוחד הקרינה סביבה. החיוך הטוב לא סר מפניה אפילו ברגעי סבל. היא אהבה הומור וידעה ליהנות ממנו. אהבה שמחות ועוד יותר - לעזור בכל שמחה. היא ניהלה מטבח ובתי הבראה לחברים בתוך עין חרוד. כמה מאמץ ומחשבה השקיעה שיינדל בשיפור תנאי החיים הגסטרונומיים של אז. כמה עסיסיות של חיים יהודיים היו בהליכותיה. בימי חג ושמחה, הייתה רוקדת עם ממחטה ביד ושרה, וקולה היה ערב...

כותב גיסה: מאבק איתנים נאבקה שיינדל עם מר המוות ולא נכנעה. הרופאים תמהו: מאין נובעת גבורה זו? ושיינדל יורדת ממיטתה, מתלבשת, ולבושה הוד והדר... ומטיילת בחוץ ומלחשת הודיה על כל צעד ושעל שהיא עושה... שיינדל אהבה את החיים, את שמחת החיים. אהבה בריות. ביתה היה תמיד פתוח לידידים ולחברים. השולחן תמיד ערוך ושיינדל מוכנה לקבל אורחים.

ביתה של שיינדל הזכיר בית של רבי, אשר חסידיו מצטופפים סביבו, השירה השקטה הלכה וגאתה והקיפה את כל המסובין בדביקות והנה - נעקר הארז רב הפארות ומהבית נסתלקה השמחה...

יהי זכרה ברוך