דפי הנצחה

חיים מצליח - 1934 - 2017

חיים בן שמואל ולונה מצליח נולד בטורקיה ב- 20.02.1934.

בנם ה-6 אחרי 5 בנות. גדל כילד מפונק, מוקף אהבה ודאגה מכל הכיוונים.

שנות ילדותו עברו בעיר איזמיר.

המשפחה הייתה מסורתית וחיים התחנך בתנועת בני עקיבא.

היה עד לשנאת היהודים בעיר וכשנער טורקי צעק לו: "לך מכאן, מקומם של היהודים לא כאן", הוא חבט בראשו של הנער הגוי בפטיש.

בשנת 1948 הגיע חיים באנייה לישראל. הוא שיתף את הנכדים שכתבו עבודות שורשים, שכשהם ראו את נמל חיפה הם השליכו לים את כל רכושם כי הבטיחו להם שבארץ, בן גוריון ייתן להם הכול.

חיים נשלח להתחנך בכפר חסידים, כפר נוער דתי ושם הכיר את ציפי ששובצה שני שנתונים מתחתיו.

הוא התאהב בנערה עם הצמות השחורות העבות שעיניה כעיני אילה.

תמיד הוא סיפר שהקול שלה שבה את לבו.

לחיים וציפי שהגיעו לעין חרוד כזוג מיד אחרי הפילוג נולדו שלושה ילדים: שמוליק, עידית ויריב.

בהתחלה עבד בפלחה ואח"כ ריכז שבע שנים את כרם הענבים.

בהמשך קלט אותו צבי שמאלי ז"ל לעבודה בפלב"ם. חיים למד את מקצוע הריתוך והפך לרתך מקצועי במפעל. כתחביב יצר תכשיטים וחפצי נוי. ניחן בתבונת ראש וכפיים.

עם הזמן יצא ללמוד טבחות בתדמור וכן למד תפירה.

הוא היה השף של מטבח עין חרוד במשך שש שנים וניהל גם את מרכולית הקיבוץ,

שם דאג לחדש ולגוון את היצע המוצרים על המדפים.

אחרי היציאה לפנסיה הצטרף לצוות משק חום ושימש שם כמחסנאי.

עם הזמן כשהבריאות התרופפה וכלו הכוחות החליטה המשפחה להעבירו לבית הדר, בית האבות הקיבוצי.

ב-20.4.2017 מוקף בבני משפחתו הוא נשם את נשימתו האחרונה.

זכה לחיים טובים ומאושרים. עשרה נכדים ושני נינים.

היום אנו טומנים את חיים באדמה שכה אהב בעמק היפה שלנו.

יהי זכרו ברוך

 

זה הזמן להיפרד ולהגיד תודה. ככה לימדת. תמיד להודות. על הכול.

"תמיד כשנדמה לך שהכול מתמוטט תסתכלי סביבך ותגלי שיש דברים הרבה יותר גרועים בחיים".

היית איש הסוד שלי. השיחות בינינו תמיד היו עמוקות ורציניות.

לא היית אבא של טיולים, היית אבא שמתווה דרך במילים.

לימדת שאם רוצים משהו, עושים הכול להשגתו.

אם נופלים, שוהים קצת במקום הנפילה, עושים חישוב מסלול מחדש, קמים וממשיכים ללכת.

הרגשתי שאתה סומך עליי ומאמין בי ועם התחושה הזאת התקדמתי בדרכי.

קשה לדבר עליך בלי לדבר על אימא, שניים שהם אחד.

64 שנים של זוגיות ודוגמה למופת.

לימדת את אימא בשנה וחצי האחרונות, מאז שעברת לבית הדר, להיפרד ממך. שתתרגל להיות לבד.

אימא הוכיחה לך ולכולנו שזה אפשרי.

תודה שזכיתי להורים כמותכם.

תודה שהפכתי להיות מי שאני בזכותכם.

שני עולים חדשים צעירים שהגיעו לעין חרוד איחוד מיד לאחר הפילוג והקימו כאן משפחה לתפארת.

תודה לצוות המרפאה, לצוות בית הדר ולכל קהילת עין חרוד איחוד על החיבוק והתמיכה.

להתראות, אבא שלי

עידית

 

היחסים שלנו אתך לא היו אף פעם יחסים רגילים של סבא ונכדים, כי אתה בעצמך תמיד נשארת קצת ילד. תמיד מתבדח, אופטימי ושמח. רוקד ואלס עם אחד מאתנו ומפזם את אותה מנגינה, או משמיע מוזיקה יוונית ורוקד עם בקבוק ערק על הראש כשאנחנו מעודדים מהצד. אהבת להצחיק אותנו עם פתגמים בלדינו שכולנו יודעים בעל פה, ובמרוצת השנים הסתברו כבליל של שטויות והלצות שהמצאת.

תמיד דאגת לתחזק את הבית שלך ושל סבתא שיהיה הכי הכי, עם מרתף שחפרת לבדך עם מכוש ומריצה, עם רמקולים תלויים במרפסת, עם נדנדות ברזל שעוצבו בידי חרש האומן שהיו רק לך, והחנוכייה היחידה בארץ שהפמוטים שלה לא שווים אבל האור שלה צוחק.

סבא שלנו, את העקרונות הקשים שלך אנחנו נושאים אתנו לכל הדרכים שאליהן יצאנו ונצא, זוכרים שלימדת לא להתכופף בפני הקשיים, אלא להתעקש ולהמשיך קדימה. אין עליך סבא. היית אדיר.

אל קמינו מוסיזו לצ'ה אי מייל - הדרך הייתה חלב ודבש.

מאתנו, עשרה נכדים ושני נינים שמתגעגעים אליך מאד.

 

לכל אדם יש זיכרונות כספר

יומן חרוט על לוח לב שותק

הזמן זורה את הרָעות כאפר

ורק הטוב לעד לא ימחק.

על כן אלך לאור הזיכרונות

על כן אבין, נתיב חיי נלוז

כי יש דממה בתום הסערות

יש אור גנוז באושר שנגוז!

וגם אותך אשר אותי אהבת

אזכור תמיד בהיר וחייכני

ולא תדע, כמה לי אז הכאבת

כי עד היום תשכון בלבבי.

על כן אלך לאור הזיכרונות...

וכל אדם נושא לילות ועוני

אבל עליו לזכור רק נגוהות -

ואז יבין, אולי יבין כמוני

שאין יקר מאור הזיכרונות!

על כן אלך לאור הזיכרונות...

קרא שמוליק בהלווייתו של חיים