דפי הנצחה

צפירה בהיר - 1925 - 2017

צפירה - קיצור תולדות הזמן

צפירה לבית בוקצ'ין נולדה ב-1925 בעיירה לנין שבבלורוס. האחות הצעירה לחמישה אחים ואחיות. ילדה בלונדינית חיננית עם עיניים כחולות. עלתה לארץ עם הוריה ב-1935 בהיותה בת עשר. המשפחה התיישבה בתל אביב והתלמידה צפירה למדה בבית הספר העממי הידוע
תל-נורדאו. עם סיום בית הספר העממי יצאה צפירה לעבוד על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. תוך כדי כך הצטרפה לתנועת הנוער העובד והלומד כשאחד ממדריכיה היה שמעון פרס.

בזמן חברותה בנוער העובד יצאה להכשרות במספר קיבוצים ביניהם עין חרוד, ולאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפה לארגון יע"ל במנחמיה ויצאה עם הגרעין להתיישב ולעבוד בקיבוץ העירוני אפעל. משם עברה לעין חרוד. פה הקימה את ביתה יחד עם מרדכי ופה נולדו חמשת ילדיהם, נכדיהם וניניהם.

צפירה עבדה במשך השנים במספר ענפים ובכל אחד מהם התמידה ותרמה ממרצה, נחישותה וכישרונה, החל בבתי הילדים, גן הירק, המטבח, אם הבית של האולפן, פדיקור מניקור ולבסוף במתפרה כתופרת מקצועית ב"צוות שרהל'ה". בכל מקום השאירה את חותמה וטביעת כף ידה.

במתפרה המשיכה והתמידה במשך הרבה שנים, מעל ומעבר לגיל הפנסיה.

צפירה הייתה ישירה, דעתנית ודאגה להשמיע בקול רם, שכולם ידעו מה היא חושבת. זה לא מנע ממנה להיות אשת משפחה, אם וסבתא חמה אוהבת ומפנקת. העוגות שלה היו שם דבר בכל מקום. ביתה היה מוקד עלייה לרגל לכל הנכדים וגם לכל חבריהם. המקרר שלה וארון הממתקים היו בפק"ל היומי של כל נכדיה כולל חבריהם.

בשנים האחרונות התגוררה בבית הדר והייתה שותפה לחיי התרבות והחברה שם. בחגים ובאירועים כשצפירה שרה לא היה צורך במערכת הגברת קול ובמיקרופון, קולה הגבוה נישא ורם.

זאת ההזדמנות להודות ולהוקיר את העבודה הקשה והמבורכת שעושה צוות בית הדר בכל שעות היום והלילה. במסירות בחום ובאהבה. תהיו ברוכים ויישר כוח מכל משפחות בהיר, בירן ומאור על כל שלוחותיהם ושנזכה כולנו לאירועים משמחים.

יהי זכרה ברוך

 

אימא שלנו האחת והיחידה,

איך במחי רגע אחד נסגר לו מעגל חיים? איך במחי הודעה אחת הכול מתמוטט על ראשי, מטלטל ומבלבל וזורק אותי ישר אל היתמות, אל חלל שרק זכר הורים ובית יכולים למלאו.

אימא האלמותית שלנו שתמיד חשבתי ובטחתי שתהיה עימנו לעד – לפתע משנה מצב. האפשר להתרגל לכך?

לא קלה הייתה דרכך אימא כבר מצעירותך אך את בחוסנך, בחוכמת החיים שהייתה לך בשפע, בחריצותך ובמסירותך עמדת בכל אשר היצבת לעצמך. החל בעזרה בבית סבא וסבתא, עבור לביתך הקיבוצי וכלה בביתנו המשפחתי -ואנו זכינו.

אנו זכינו בבית מיוחד עם הורים מיוחדים שחינכו אותנו לאהבת המשק והמדינה, לעשות כל דבר על הצד הטוב ביותר, לראות עצמנו שייכים ומסורים לעין חרוד שלנו, לצבא, למשפחות שבנינו ולכל מקום במדינה.

אנחנו זכינו בבית מלא אור ושמחת חיים שבו שוחחנו על הכול עם ההורים וחברים שהבאנו, וגם הצפיפות שבה חיינו כמתוך הרגל לא שינתה בכך מאום. להיפך, בבית הקטן הזה מעולם לא היה מקום לאף טענה על חבר או מוסד כלשהו אלא תמיד הבנה לצרכי המשק. בבית הזה התקיימו חוגי סריגה לחברות, ישיבות צוות המטבח, ביקורי משפחתנו שמחוץ לקיבוץ שאהבו לבוא אלינו כי בשבילם הייתם כאבן שואבת, כמי שיודעים לארח ולשוחח עם כל אחד על קשת רחבה של נושאים כספרים, תיאטרון, סריגה, תפירה, שירי ארץ-ישראל וטיולים ככל שיכולת.

אודה אימא, שנותייך האחרונות כל-כך לא התאימו לדמותך התוססת, האסרטיבית, מלאת החיים והחיוניות. לא קל היה לנו לעכל את המצב הזה. רצינו בכל יכולתנו לעזור, להקל, ואם ניתן היה לשנות – היינו עושים הכול לשם כך.

אך בהיות המצב כפי שהוא, נוחי לך בשלום אימא אהובה שלנו לצדם של אבא ועשור, באדמת עין חרוד האהובה וכולכם יחד שמרו עלינו מלמעלה. ואנו נשארים איתכם לעולם.

בשמי ובשם כל משפחתנו אני מבקשת להודות מכל הלב לצוות הרפואי, לצוות בית הדר ולכל מי שתורם לחברי עין חרוד להזדקן בכבוד. יחסכם החם ומסירותכם לא יסולאו בפז.

אימא, אני מבקשת להקדיש לך את שירה של חנה סנש.

 

מנין למדת למחות דמעות?

לשאת הכאב בחשאי

בסתר לבך להטמין התלונה

הסבל, הבכי, הדווי...

שמעתי את הרוח!

בלוע פתוח

שואגת בגיא והרים

ראי את הים

בקצף וזעם

מצליף את ענקי הסלעים.

הטבע כולו רועש וגועש

פורץ כל גדר וצורה

מנין השקט הזה בלבך?

מנין למדת גבורה?

שלומית בירן

 

אימא אווזה אימא לביאה.

אישה חכמה, נאורה חזקה ואסרטיבית, מבינה עניין שבמובנים רבים הקדימה את זמנה. שארית מהדור שבו למילים הייתה משמעות ולמעשים היה משקל. ללא כל השכלה פורמלית, אשת חינוך למופת. ללא פשרות דוגלת בחוזקה שרק לעיתים נדירות ניתנת לסתירה, כי הילד תמיד צודק. בתפיסתה החדה השכילה לאבחן היפראקטיביות בטרם הפכה לקלישאה והתעקשה על מתן מענה הולם. למרות היותה ראשת השבט הקפידה על זכויות הפרט, צנעת הפרט וחופש הביטוי, ידעה בדיוק איך, מתי, כמה ולמה להתערב.

אימא, סבתא וחברה אהובה. לכולם היה מקום בעולמה ללא הבדל צבע, גזע דת ומין, לפקחי הנפש ושומרי השבת. בכישרון רב קידשה את החול מבלי לחלל את הקודש. עליה נאמר כי הייתה בה השלווה לקבל את האקסיומות, את האומץ לשנות את שניתן ואת התבונה להבדיל ביניהן. לא תמיד בשקט אבל תמיד בחוכמה, במידה ובדרך ארץ, אז מה חדש היום אימא? לצערי, אשיב במקומך, "יש חדש תחת"

נוחי על משכבך בשלום. התאחדי עם אהובינו וסנגרי עלינו בעולם של מעלה.

יהונתן

 

פגישה עם אימא תמיד הייתה מתובלת עם בדיחה ביידיש או סיפור שיש בצדו חיוך קליל. אהבה לאפות וממנה למדתי את תורת האפייה. את האפייה הראשונה שלי שנעשתה כהפתעה לה ולאבא ובה טעיתי קשות, שילמתי עליה וחטפתי על הראש. אימא לימדה אותי לסרוג וגם שם "החינוך" היה נוקשה ועבור כל פספוס של "עין" - סוודר שלם היה נפרם. הידע הנרחב שלה שבא לביטוי בפתירה של תשבצים הגיע מקריאה רבה של ספרים. אהבה מאוד לקרוא בעיקר בשנים האחרונות הודות לעשור ולספרניות שדאגו להחליף את הספרים שקראה בתדירות גבוהה. אימא אהבה חברה ותמיד הייתה שמחה, ולא רק בעת האחרונה, שמגיעים אליה לביקור אפילו קצר.

אימא הייתה אישה דעתנית וישירה שהביעה את דעתה בקולה הרם. לזכותה ייאמר שמעולם לא כפתה את דעתה עלינו כילדים וכבוגרים. היה לה את היכולת להכיל את כולם, שמרה על מרחק ולא התערבה בגידול המשפחות שלנו, סוג של חוכמת חיים ותבונה שהגיעה מניסיון וגישה לחיים.

אימא הצטיינה בעבודות יד מדויקות וחלק ניכר מעבודותיה תלויות על קירות ביתי. הסבלנות שלה, הנחישות וההתמדה היו חלק מאופייה, אימא מאוד אהבה את עין חרוד ואת הבית שבנתה כאן, התגאתה בכל ילד, נכד ונין והעניקה להם בית פתוח תמיד, מקררים ומזווים מלאי כל-טוב.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.

מרים מאור