דפי הנצחה

עידו נולד בשנת 1931 בבית החולים בעפולה שנחנך זמן קצר קודם לכן, בן שני לציפורה ושמחה נור ממקימי עין חרוד, אח לעוזי הבכור ולצביקי האח הצעיר.
ילדותו עברה עליו בקיבוץ עין חרוד בתחילת דרכו, בצִלם של אירועים היסטוריים משמעותיים כמו המאורעות, מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור ועוד, שהשאירו חותם ותרמו לעיצוב עולמו ואישיותו.
בגיל צעיר סבל מזיהום קשה בדם שגרם לפגיעה בפרק הירך ועבר מספר ניתוחים שבסופם נשאר עם פגיעה ברגל וצליעה. בגיל תשע, לאחר אחד הניתוחים שעבר בבילינסון שכב בבית החולים כחודשיים מגובס, לבדו, כאשר הוריו הגיעו לבקר פעם בשבוע. לימים סיפר שהיה זה אירוע מכונן בחייו שתרם לחישולו וליכולת ההתמודדות שלו עם בעיות שונות.
למרות המגבלה הגופנית היה פעיל ביותר ולא ויתר על השתתפות בטיולים, מסעות ופעילויות חברתיות.
למד בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף ובגיל 16 החל לעבוד במסגריית הקיבוץ שם החל להתעניין ולהתמחות בתחום הריתוך והמתכת.
במלחמת השחרור הופסקו הלימודים עקב המלחמה והוא שובץ לעבודה במסגרייה שבמסגרתה מיגן רכבים בפלטות משוריינות.
לאחר המלחמה חזר לספסל הלימודים כדי להשלים את התקופה החסרה ולכן התגייס רק בגיל 19. בצבא שירת כנשק מטוסים בבסיס חיל האוויר ברמת דוד.
לאחר השחרור חזר למשק ולעבודה במסגרייה. עם הפילוג והמעבר למשק החדש היה שותף בהקמת פלבם והשתלב עם הזמן בצוות הניהולי של המפעל. את לימודיו כהנדסאי מכונות עשה עידו בלימודי ערב לאחר שעות העבודה על מנת לא לפגוע בעבודתו במפעל. שנים ארוכות שימש כמנהל ייצור וכונה, "הלוחש למכונות" - לא הייתה מכונה שלא שיתפה אתו פעולה.
עידו התמחה במציאת פתרונות טכניים לבעיות מורכבות. שנים רבות עבד בשיתוף פעולה עם רפא"ל ומשרד הביטחון בפיתוח פתרונות טכנולוגיים לפרויקטים ביטחוניים מסווגים. אחד הפרויקטים האחרונים שלו היה מציאת פתרונות לא שגרתיים למערכת "שרביט קסמים" שעבורה פיתח והמציא מתקני עזר למכונות המפעל על מנת לעמוד בדרישות הטכנולוגיות הייחודיות שהכתיב הפרויקט.
בשנת 2015 העניק לו נשיא המדינה ראובן ריבלין את פרס "העובד המצטיין – מפעל חיים" על תרומתו הרבה בתחום.
גם במהלך השנים האחרונות למרות שכבר לא היה בקו הבריאות, המשיך עידו להגיע לפלבם שהיה עבורו בית שני ולתרום מהידע העצום ומניסיונו הרב לפרויקטים שונים.
במהלך השנים היה עידו פעיל גם בחיים החברתיים של הקיבוץ - מילא קדנציה כמזכיר והיה חבר בוועדות שונות, תמיד במסירות, באכפתיות וברצון לעזור לחברים ולתרום לכלל.
את אשתו רותי הכיר כשהגיעה לקיבוץ כגננת שכירה. הם בנו את ביתם בעין חרוד ונולדו ארבעת הילדים, הגר, נורית, אמיר ורז שבהמשך הרחיבו את המשפחה ב-11 נכדים ושני נינים וגרמו לרותי ולו נחת וגאווה רבה.
רותי נפטרה בשנת 2008.
עידו היה רחב אופקים, אוטודידקט שהתמצא בתחומים רבים, בעל נחישות, סבלנות והתמדה שביחד תרמו ליכולת לוגית מופלאה לפרק בעיות לגורמים ולהצליח למצוא להן פתרון. אהב לשיר והיה במקהלת הקיבוץ ובתקופה מסוימת אף שר עם הגבעתרון. היה בעל חוש הומור חריף והעדיף תמיד לראות את הצד האירוני והמצחיק גם בדברים קשים ומורכבים.
בשנתיים האחרונות נחלש ועבר לבית הדר שם טופל במסירות רבה עד יומו האחרון.
יהי זכרו ברוך

אבא יקר שלנו,
בערב שבת של סתיו נפרדת מאתנו. הסתיים מסע חיים מלא בעשייה ותוכן ואנחנו נשארנו לבד.
לא ניתן לסכם חיים שלמים בשורות ספורות אך אנחנו שבמהלך השנים שמענו ממך המון סיפורים על ילדות ונעורים בקיבוץ יודעים כי זכית לגדול בתקופה משמעותית בארץ בצל הכיבוש הבריטי, מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור ובניית הארץ, ולתרום במהלך השנים לביטחון המדינה ולעין חרוד שהייתה בית חשוב ומשמעותי עבורך.
אירוע מכונן בחייך היה הזיהום בפרק הירך וסידרת הניתוחים והגבסים שעברת בתור ילד. ההתמודדות עם הקושי לימדה אותך לא לוותר על מה שניתן לשנות ולדעת להשלים ולקבל ללא תלונות וללא מרירות דברים שאינם ניתנים לשינוי. גם בימיך האחרונים, למרות התסכול ממצבך הגופני, כשאמרנו לך שמותר לכעוס ומותר להתלונן השבת לנו, "ומה זה יעזור..." ברוח זו גידלת אותנו.
חריצות השקעה ועבודה קשה, עזרה לחבר ותרומה לקהילה לא היו
מס שפתיים אלא דרך חיים עבורך. ידעת לתת מעצמך ולהירתם לטובת הכלל, אנחנו זוכרים אותך מקריא בחגים, שר במקהלה, חבר בוועדות, מזכיר הקיבוץ ועוד.
למרות המגבלה הפיזית לעולם לא ויתרת לעצמך, המושג "להרים ידיים" ולוותר לא היה קיים בלקסיקון שלך. התעקשת למצוא פתרון לכל בעיה קטנה כגדולה. כל מקרה זכה לבחינה מדוקדקת, בדיקת אפשרויות הטיפול ובחירת המענה המתאים.
למרות העשייה וההשקעה הרבה מעולם לא ביקשת קרדיט או זכויות יתר. נשארת עד יומך האחרון צנוע וענו. כשהתבשרת על קבלת פרס העובד המצטיין אמרת לנו, "עזבו, מה זה חשוב", אבל בסופו של דבר אנחנו וגם אתה התרגשנו מאוד מהמעמד. כולנו ספגנו ממך ערכי מנהיגות שקטה, יושרה וצניעות.
הקמת עם אימא קן משפחתי חם ותומך. נזכור תמיד את הטיולים והנסיעות כשאתה ואימא שרים בהתלהבות ואנחנו מצטרפים אליכם, את החברות והזוגיות היפה שלך ושל אימא ואת התמיכה והטיפול המסור שהענקת לה לאורך שנות מחלתה. משפט שחזרת עליו תמיד היה שמשפחה לא בוחרים. אף אחד מאתנו איננו מושלם אמרת אבל כמשפחה יש לנו את היכולת להשלים ולתמוך אחד בשני. לאורך השנים החוזק והביטחון שנתת לנו והידיעה שאתה שם בשבילנו בכל מצב הייתה לנו עוגן ובתקופה האחרונה, כשאתה היית זקוק לנו, כולנו זכינו לתמוך ולחזק אותך.
אתה בשבילנו דוגמה מופלאה לחקר וסקרנות, לירידה לפרטים הקטנים ביותר, לחוש הומור מיוחד שעזר לכולנו. ממך למדנו שברגעים קשים ההתמודדות קלה יותר בעזרת חוש הומור ואופטימיות ומקווים שנמשיך לצטט את מטבעות הלשון שהמצאת הייחודיות לך. בשנים האחרונות הרגשנו שהיית גאה ושלם עם דרך חייך והכרת בחשיבות תרומתך בתחומים שעסקת בהם.
היית בשבילנו אבא וסבא אוהב ואנחנו נתעקש לשמור אותך בזיכרוננו ברגעיך הטובים הרבים כל-כך ומבטיחים להמשיך ולחיות לאורם של הערכים שהנחלת לנו.
ונסיים במילות השיר:
שתלתם ניגונים בי אמי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים.

נוח על משכבך בשלום לצִדה של אימא שכל-כך אהבת. אתה כבר חסר לנו...
אוהבים
הילדים, הנכדים והנינים