דפי הנצחה

לוריא מינה - 1912 - 1995

מינה לוריא בת שרה ושמואל שפי, נולדה בעירה שוולי שבליטא בפורים ב 1912.
האב היה סוחר עצים ובעל אורווה ולמרות זאת היה קומוניסט.

במלחמת העולם הראשונה, גורשו היהודים מהעיר. משפחת שפי הגיע בנדודיה למרכז אוקראינה. בדרך נפטרו האב ושתי אחיות. אחרי המלחמה חזרה המשפחה לשוולי והיא מרוששת מנכסיה. האם מכרה בשוק ממתקים שהכינה בלילות. מינה הבוגרת צעירה, נאלצה לדאוג לעצמה, בלית ברירה הוכנסה לבית יתומים. הקהילה התומכת שילמה את לימודיה, בהתחלה בבית ספר כללי ואחר כך בגימנסיה "תרבות".

באותו הזמן הוקמה בבית היתומים תנועת השומר הצעיר. מינה הצטרפה אליה ובמסגרתה יצאה לחוות ההכשרה "כיבוש" עם קבוצה מהתנועה עלתה ארצה ישר לכפר הנוער בן שמש.

לעין חרוד הגיע מינה בראשית 1930 עם קבוצת הנוער מבן שמן - חברת הנוער הראשונה שהתקבלה בעין חרוד.

כאן הכירה את שלום לוריא והקימה איתו משפחה.

תחילה עבדה בעבודות חקלאיות. לאחר הולדת הבת הבכורה, כשנחשפה לשיטות החינוך שהיו מקובלות באותם הימים, שעוררו בה התנגדות רבה, הבינה שכדי לשנות יש לעשות.

ומאז 35 שנה התמידה מינה בעבודת החינוך בפעוטונים.

כשהוקמו, עם העלייה הגדולה שלאחר קום המדינה, מעברות זרעין ונוריס, התנדבה מינה לעבוד שם, כאחראית על מעונות-היום בהדרכת ההורים.

מלאה תפקידים רבים במשק, והייתה תמיד מעורבת ופעילה בחיים החברתיים, מתוך הבנה, שבחיי הקבוצה יש צורך בנטילת אחריות ולא רק במילוי חובת העבודה.

עם הגיל עברה לעבוד במחסן הבגדים.

בשנה האחרונה נאבקה במחלתה והוכרעה.

מינה הייתה "סבתא גדולה". ביתה - בית פתוח הומה מצהלת ילדים. ברגישות רבה, שימשה דבק משפחתי והייתה סבתא לכולם. ידעה לקשור קשרים עם נכדיה בגילאים השונים. הם מצידם החזירו לה אהבה.

מינה השאירה אחריה שתי בנות ובן, 16 נכדים ו-14 נינים.

יהי זכרה ברוך