דפי הנצחה

אליעזר הן (לוסיק) 1920 - 1994

אליעזר הן, לוסיק קראנו לו, נולד ב-1920 - י"ט באלול תר"פ בקייב שבאוקראינה.

בגיל חמש שנים עלה עם הוריו לארץ ישראל, במסגרת עלייה פרטית. המשפחה התיישבה בתל אביב, בית יהודי, ציוני, מחנך.

ההורים - יחזקאל ואסתר, שניהם אנשי חינוך שהיו נערצים על תלמידיהם. האב לימד שנים רבות בסמינר לוינסקי - בית מידרש למורים וגננות. היה חבר "מועצת העם" וחבר כנסת מטעם מפא"י עם קום המדינה.

האם עסקה בהוראת מדעי הטבע בגימנסיה העברית בירושלים וב"בית החינוך" תל- אביב. למרות שלוסיק היה בן יחיד, והימים ימי טרום מדינה, על כל הסכנות שבה, ההורים יישמו את גישתם החינוכית - לפתיחות, יוזמה, הגשמה... גם על בנם, לא מנעו ממנו כל פעילות, ודחפו אותו לעצמאות מלאה. בגיל 15 יצא בחופשות מלימודים לעבוד בסדום, במסגרת התנדבות חלוצית.

אותן שנים עוצבה אישיותו וקווי האופי, שבאו לביטוי מאוחר יותר: עקשנות, התמדה, אמונה בצדקת הדרך. הרגשת השליחות והזדהות עם כל פעולה ואופטימיות כרונית.

לוסיק היה חבר הכשרה ב"מחנות עולים" ועבר איתה לגבעת ברנר, שדות-ים וב-1937 בהיותו בן 17 הגיע לעין חרוד, הצטרף לנחמיה שיין, ידידו מילדות, וכן ידידות אמיצה בין המשפחות.

את תרומתו לחקלאות נתן בפרדס ואף השתתף בסלילת הכביש שבו.

ב-1942 התגייס לפלמ"ח לפלוגה א' שהתאמנה בכפר גלעדי, אפיקים, רמת יוחנן, נגבה וחזר לעין חרוד. הפעם - למסגריית הבית, מקום בו התמיד כל חייו. התחיל כפועל מן השורה, העוסק בריתוך וליטוש בריכות שמירה לחלב, וכמו שאומרים חברים: "הוא עבד בתוך הבריכה" תרתי משמע, נתן את כל כולו למקום, לרעיון והתפתח איתו, ודודי החלב הפכו לציוד למטבחים מודרנים רב-גוניים.

עם הפילוג הפכה מסגריית עין חרוד למפעל פלב"ם, מפעל מפואר שמוצריו נפוצים בארץ ובעולם וזוכים להוקרה רבה, כשחלק מהגרעין החזק שלו בנוי מארבע חברים בלב ובנפש - משה עופר, תמרקה, לוסיק וגיורא. את השם בחרו יחדיו ואת הסמל עיצב משה. הגרעין התרחב ונוספו חברים נוספים וכך גדל המפעל.

ב-1948 שבועיים לפני הכרזת המדינה, לוסיק התגייס לצבא. וכדרכו לא חיכה לאישורים - קם ועשה את זה מה שניראה לו הכי חשוב. היה בגדוד השישי, בקרבות ירושלים והוא מ"פ. כאן באו לביטוי תכונות אופי בולטות שלו: עקשנות ונחרצות, מוכנות לקחת סכנה, במידת הצורך.

את מעורבותו הפוליטית שמר תחילה במסגרת חברים קרובים, המשפחה. אך מאוחר יותר החל להחצין את דעותיו הפוליטיות והיה פעיל ב"חוג עין-ורד" שדגל בארץ ישראל השלמה. חבר אידאולוגית לתנועת "גוש אמונים" - היה שוטף בבניית קדומים נטיעות עצים, בניית ורד-יריחו, והכיר כל ישוב חדש ביהודה ושומרון.

יציאתו מעין חרוד להתיישב בשקד בשומרון היה מתוך ראייה אידאולוגית ורצון להגשים הלכה למעשה את ישוב ארץ ישראל השלמה. ראה בזה שליחות לאומית.

לוסיק ציין בתולדות חייו מקצוענות - פועל תעשייה, וכן מפקד ומנהל שאינו זקוק לתוארים אך תמיד הקרין סמכות, לא היה דברן גדול אך היה משכנע.

ב-1945 נשא לאישה את תמרק'ה. לוסיק ותמר היו לאחד במלוא משמעות המילה. עץ איתן ששורשיו נטועים עמוק בהוויה הישראלית, גזעו איתן וצמרתו נושאת פירות. ביתם בית חם ואוהב, בית המשדר אחריות ומעורבות. בית מלא במשפחה וחברים שהיו כחלק מהמשפחה.

אסונות תכופים פקדו את ביתם - מותה של תמר היכה אותו מכה קשה והמחלה שקיננה בו גברה עליו.
לימים נשא את תרצה וטיפל בה במסירות עד לרגעיה האחרונים.

מספרת חברה: לפני נסיעתי לאוקראינה פגשתי את לוסיק וסיפרתי לו זאת, מיד הוציא נייר ועיפרון ושרטט לי מפה וסימן ב-x ואמר כאן נולדתי באם תגיעי לשם, ואכן הגעתי, איתרתי את הבית, צילמתי אבל את התמונות כבר לו הספקתי למסור לו, ועל כך נושאת אני חוב כבד ללוסיק.

לוסיק הלך לעולמו בשנת ה-74 לחייו.

הניח 5 ילדים 18 נכדים ועשייה מפוארת רבת שנים.

יהא זכרו ברוך