דפי הנצחה

ליפשיץ רחל - 1884 - 1936

רחל נולדה בעיר בוריסוב, פלך מינסקל משפחת בעלי בתים הגונה. המשפחה הייתה מפורסמת בעיר והבית היה הומה תמיד אנשים שבאו מי לשאול עצה ומי לבקש עזרה, וכל אחד מצא שם את מבוקשו.

רחל התחנכה בבית-ספר תיכוני כשגדלה לקחה חלק בסידור שעורים לילדים שלא הייתה להם אפשרות לבקר בבתי ספר ובעצמה למדה שם כמה שעות בשבוע.

כל המשפחה הייתה ציונית ומסורה לרעיון, חזון לא נפרץ אז בישראל. רחל הייתה משתתפת באיסוף כספים לקרן הקיימת לישראל.

לאחר זמן מה נכנסה למפלגת "פועלי ציון" והייתה חברה מסורה ופעילה מאד במפלגה. תמיד נמצא אצלה כעין מחסן של ספרות "פסולה". המשפחה לא הפריעה לה בעבודתה. אף אל פי שלא מעט חיפושים נערכו בבית על ידי המשטרה, לפעמים קרובות עלה לה לרחל להימלט עם דברים "פסולים" לפני שהמשטרה הספיקה לפתוח את הדלת. כל חבר "פסול" שבא לעיר מצא מחסה בביתה.

הצליחה להימלט ממאסרים פעמים רבות. הייתה משתתפת בהרבה אסיפות מפלגתיות שהיו נערכות מזמן לזמן ביערות שמסביב לעיר.

רחל נסעה לסרטוב ושם למדה בבית ספר למילדות חובשות ועוד לפני שגמרה את לימודיה קבלה הזמנה לעבוד בתור חובשת בחברת האוניות בקו סרטוב צריצין. באחת האניות פגשה פעם בחברים מבוריסוב והסביבה. לשמחתה לא היה גבול.

פעם ניפגשה עם חברה ללמודים, שהייתה איתה זמן רב יחד.

באוניות שררה אז מגפת החולירע וגם אותה החברה נדבקה במחלה הזו וחפצו להורידה מהאוניה באחת התחנות אך רחל השתדלה ופעלה למענה, ולקחה על עצמה לטפל בחברה וכך הצילה את חייה.

לאורך כל ימיה ידעה לתת מעצמה ולעזור לאחרים, ולא לברוח מהקשיים.

בגמרה את לימודיה קבלה משרה טובה ב"זמסטבו", אולם שאיפתה הייתה לעלות לארץ ישראל.

ועם התחלת העלייה החלוצית לארץ ישראל חשבה שהיא צריכה לעבוד ולהגשים ולהושיט עזרה רפואית לחלוצים. בזמן ההוא התודעה אל הקומונה של טרומפלדור והתכוננה לנסיעה לארץ ישראל. היא גם הוזמנה כחובשת בקומונה של מגדל ובמידת כוחותיה הושיטה עזרה רפואית לכל החברים. ממגדל עברו לבן שמן. ובכל מקום עזרה לאנשים באהבה ובמסירות.

עם התנדבותו של זלמן ליפשיץ בעלה לגדוד העיברי עברה עם שני ילדיה החולים לתל אביב. לאחר זמן קצר הזמינה אותה קופת חולים בתור חובשת ברחובות ועבדה שם ביחוד בין התימנים, להם נתנה לא רקה עזרה רפואית, אלא גם השפיעה השפעה תרבותית.

מרחובות הצטרפה לבעלה זלמן לעין חרוד שהיה כאן כבר שנה. צער רב נגרם לה שלא איפשרו לה לעסוק בעבודתה הרפואית. היא השתתפה בכל עבודות המשק ומלאה את חובתה עד מחלתה הקשה בשנתיים האחרונות. סבלה סבל רב במחלתה וממנה לא קמה.

יהי זכרה ברוך