דפי הנצחה

דבורה ליפשיץ - 1918 - 2004

קורות חיים

נולדה בשנת 1918 בכפר קטן אוטורצ'יץ שבפולין, בת זקונים לשפרה וחיים הולצמן.

האב שעסק בסחר עצים נפגע ונפטר מתאונת עבודה ועול פרנסת המשפחה הוטל על האם שפרה ובני המשפחה הבוגרים, אשר, רבקה, שרה ופנחס כאשר יעקב ודבורהל‘ה עדיין צעירים למדי.

המשפחה עברה לעיירה סטולין הסמוכה, שם היתה קהילה יהודית גדולה, אשר הבכור התקבל לעבודה בחברה לסחר עצים בה עבד קודם לכן אבא חיים, רבקה עסקה בעבודות תפירה ואמא שפרה היתה אופה לחם למכירה. שרה היתה ממונה על אחזקת הבית, כאשר יעקב ודבורהל‘ה תלמידים בביה"ס היהודי "תורה". פנחס למד נגרות והתמחה בייצור רהיטי בית ומשרד.

בצעירותה השתתפה דבורהל‘ה בפעילות הצופים שבעיירה ובהמשך הצטרפה לקן ”השומר הצעיר“ שהוקם שם.

בתחילת שנות ה-30 עלו ארצה האחיות הבוגרות רבקה ושרה ובעקבותיהן פנחס.

האחים אשר ויעקב נשארו לנהל עסקי המשפחה וניספו בשואה.

בשנת 1935 הצליח פנחס, שהיה כבר חבר עין חרוד, להשיג סרטפיקט לדבורהל'ה כסטודנטית בביה"ס לבנות שבנהלל, וכך יחד עם אמא שפרה הגיעו ישר לעין חרוד.

בעין חרוד מצטרפת דבורהל‘ה לחברת הנוער ועובדת בפלחה בקשירת חבילות קש וכך כחברת צוות הפלחים נודדת איתם לעבודה בשטחי עמק זבולון ואדמות לג'ון שבאיזור התענכים כיום.

בהמשך עוברת דבורהל‘ה לעבוד בגן הירק ומתמידה בענף זה כ-15 שנה.

מפה לשם במסגרת תורנות במטבח הכירה את עמנוליק והאהבה פרחה לה בין הסירים...

בט'ו בשבט 1939 התקיימה החתונה בכפר יחזקאל, מקום מגורי הרב המקומי.

חיים קלים לא היו אז ודבורהל‘ה התמידה בעבודתה בגן הירק וגם הקימה משפחה וילדה 5 בנים, עד שאסתר כספי דרשה וקיבלה את דבורהל‘ה כעוזרת בישול במטבח וכך הסתיימה התקופה החקלאית. לאחר מכן עוברת דבורהל‘ה לעבוד בטיפול בילדים, תחילה עם רוחמה חזנוב בבית גמולים ולאחר מכן עם שרה מינץ (סורביץ) בכיתות. בתקופה זו של תחילת שנות ה-50 חל הפילוג ודבורל‘ה עם שרה מינץ טורחות ומטפלות בכל הקשור בהעברת הכתות לנקודה החדשה.

בשנת 1962 נהרג עודד ז"ל בתאונת אימונים בצבא ואסון זה השפיע וצרב חותמו במשפחה ועל דבורהל‘ה במיוחד, אבל החיים ממשיכים וצריך להמשיך ולטפח המשפחה, עמנוליק והבנים.

דבורהל‘ה עוזבת עבודתה בכיתות ועוברת לעבוד בחדר האוכל ועוזרת לישראל סמילנסקי בהפעלת מכונת הדחת הכלים. בהמשך עוברת לעבוד בחדרי חולים ומשקיעה שם את כל יכולותיה בטיפול וסיעוד החברים המאושפזים. לאחר כ-10 שנים בחדרי חולים, עוברת לעבוד במחסן ביה"ס ומתמידה בעבודתה שם עד שכשל כוחה ואושפזה בחדרי החולים.

תקופת חיים ארוכה עברה דבורהל‘ה במסלול תחנות חייה, ילדות ונעורים בעיירה פולנית, שלפני עליית הנאצים וחורבן יהדות אירופה, עלייה ארצה והתערות בחיי הקיבוץ בתקופת המנדט הבריטי, הקמת משפחה וטיפול ממושך בעמנוליק שנפצע קשות ברגלו במסגרת שירותו בצבא הבריטי, שנות הפילוג בעין חרוד והמעבר לנקודה החדשה, נפילתו של עודד ז"ל וחיי שכול כפצע ממאיר שאינו נרפא לעולם, חיי עבודה כחברת קיבוץ במסירות בלתי מתפשרת, בכל תחום שנדרש, בחינוך בשירות ובסיעוד, והכל באמונה שלמה ובאהבת האדם, ומסגרת המשפחה שהתרחבה והוסיפה 14 נכדים ו- 8 נינים, כשדבורהל‘ה במרכז העניינים דואגת שהכל יהיה בסדר ושיהיו כולם בריאים...

עם מותו של עמנוליק, פקע מיתר בנימי נפשה של דבורהל‘ה, והחל תהליך של הסתגרות והתנתקות מהעולם הסובב, וכך עד יומה האחרון, בשקט ובצניעות אבל בנחישות, לבל תהיה טרדה לאחרים.

נוחי בשלום על משכבך ובגן עדן תהא מנוחתך.