דפי הנצחה

עמי שפירא בן למשה וחוה נולד ב 17.6.1937 בבית חולים "העמק" שבעפולה.
עמי למד בבית הספר המשותף לעין חרוד ולתל יוסף.
בשנת 1952 כשהיה בן 15 החליטו הוריו לעזוב את הקיבוץ בעקבות הפילוג והסכסוכים בין חברי המשק.
כדי שעמי יצטרף אליהם הם מצאו מקום עבודה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ששם הייתה לו אפשרות להשתלב בחברת הילדים כמו בקיבוץ.
עמי שאהב רק את עין חרוד, את חברת הילדים ואת צורת החיים בעין חרוד החליט להישאר בקיבוץ למרות שידע על הצער והכאב שהוא גורם להוריו.
חברו הטוב יוסי סמילנסקי ז"ל לקח אותו לבית הוריו מרים ולולקה שהתייחסו אליו כאל בן.
בזיכרונותיו של סבא-רבא משה, אביו של עמי, הוא כתב: "תדע לך עמי, שאתה לא חי על חשבון המשק, אנחנו כל חודש בחודשו נותנים לך סכום כסף שהמשק דורש בעבורך" עמי, הנער בן ה-15 לקח את מעטפת הכסף ללא התרגשות מדברי אביו ובגאווה הגיש אותה למזכיר הקיבוץ.
כשסיים כיתה י"ב התגייס לצבא ושירת בשייטת 13. במהלך שירותו הצבאי, בכל הקורסים שאליהם נשלח קיבל תעודות הצטיינות ממפקדיו והערכה רבה מחבריו. שנים עמי לא סיפר על כך למשפחתו מתוך ענווה, הדבר נודע לנו מפי חבריו לשייטת.
לאחר השירות הצבאי, מוטקה ליבנה, שהיה מזכיר המשק פנה לעמי וליוסי אבידן שיקבלו לידיהם את ניהול הפרדס הישן ושתילת פרדס חדש.
בזמן עשרת ימי הקטיף בשנת 1958 כשהיה בן 21 הכיר עמי את יונה'לה שהייתה בת 16 והתפתח ביניהם רומן שנמשך 57 שנים. לאחר שנתיים של היכרות, בשנת 1960, נישאו ולאחר שנה נולד בנם הבכור רונן ולאחריו שביט, ניצן, מאור, שמיר ורהב, שהיו ששת אהבותיו של עמי.
משנת 1968 ועד 1972 עמי למד חקלאות ברחובות וסיים תואר ראשון, וכשסיים לימודיו חזר לפרדס כמנהל .
לאחר מספר שנים בניהול הפרדס נבחר להיות מרכז משק למשך שתי קדנציות ברצף וזכה להערכה רבה מכל מרכזי הענפים החקלאיים.
לאחר ריכוז המשק עמי חזר לנהל את הפרדס.
כעבור מספר שנים קיבל על עצמו את תפקיד המנהל התפעולי של בית אריזה גלבוע למשך שלוש שנים ולאחריהן חזר לפרדס, שהחל להניב פרי.
במשך 50 שנה עמי ניהל את הפרדס. בתקופה זו חלו שינויים רבים: ניטעו זנים חדשים, הוצאו זנים פחות רווחיים, התחיל שיתוף פעולה בין הקיבוץ לבין משרד החקלאות במציאת פתרונות לבעיות הקשורות לפרי ההדר, למזיקים והדברה ביולוגית דבר אשר גרם בשנים מסוימות לפרדס להיות הענף החקלאי הרווחי ביותר בקיבוץ.
כאות הוקרה למפעל חייו קיבל עמי ממשרד החקלאות תעודת הוקרה כמצטיין וכוותיק העובדים בפרדסי ישראל.
בגיל 73 חלה התדרדרות במצבו, הוא נאלץ להפסיק לעבוד בפרדס דבר שגרם לו לעוגמת נפש רבה.
בשנים האחרונות עמי עבר לבית הדר, אך לא עזב את הבית. בכל יום מימות השבוע היה מבלה בביתו את שעות אחר הצהריים.
במהלך כל אותה תקופה בזכות חבריו שלא שכחו ובאו לבקרו ובזכותו של משה פרנק (גרמפה של שגב, שקד וכרמל) אשר התמיד להביא אותו שלוש פעמים בשבוע למפגשי ה"פרלמנט" הרגיש עמי את עצמו כשותף לנעשה ברחבי הקיבוץ, הרגיש שייך, לא מנותק ולא נשכח מהחברה.
אנחנו, כבני המשפחה, לא יכולנו שלא להתרגש מתשומת לב כזו רבה שהופנתה כלפי עמי סבא ואבא שלנו.
אהבות גדולות היו לסבא שלנו:
אהבה ענקית לסבתא יונהל‘ה ולתא המשפחתי שיצרו יחדיו.
אהבה לחיי הקיבוץ.
ואהבה לפרדס שלא ידעה שעות וימים.
שלמה פלס בברכתו ליום הולדתו ה-70 של עמי בירך: "עמי, אתה בשבילנו
א.ד. גורדון, חולם עבודה, חושב עבודה ואיש עבודה".
איש משפחה היית עמי, איש אוהב שלא תמיד אמר זאת בקול, אך תמיד נתן לנו הרגשה שאנחנו החשובים ביותר בחייו.
יהי זכרך ברוך!
אוהבים ומתגעגעים
כל שבט משפחת שפירא, פרנק, שפר

לאבא שלנו
אז מה כותבים ביום שכזה? איך מסכמים? האם מסכמים?
אתה מלווה אותנו כבר הרבה שנים, את חלקנו מעל יובל ואת חלקנו קצת פחות.
זכית לראות את כולנו מביאים ילדים וזכינו אנחנו לראות איך הילדים והמשפחות שלנו מתאספים סביבך וסביב סבתא.
היית שקט אבל סוער, היית שקט אבל דיברת בדרך שלך. תמיד קידשת את חיי המשפחה, וערכי הקיבוץ היו דגל עבורך. לימדת אותנו בדרכיך הצנועה לאהוב את העבודה, לאהוב את המדינה וכמובן לאהוב את המשפחה והילדים.
יצרת יחד עם אימא תא משפחתי קטן (יש האומרים גדול) וכשאנחנו מסתכלים אנחנו רואים שכולנו מאוחדים וכולנו נרתמים לכל פעילות שנעשית בכדי שנהיה כמו שחינכתם אותנו - משפחה מאוחדת שתמיד מנסה לדאוג לכל אחד ואחת מאבריה.
והיום אנו מלווים אותך למנוחות.
שתדע, שנמשיך בדרכך ונלמד את הילדים שלנו את כל אותם הערכים שהטמעתם בנו כל החיים (אתה ואימא).
שתדע שאנחנו כבר מתגעגעים אליך ושאתה תמיד תלווה אותנו בכל דרך ובכל שלב (לטוב ולרע).
אבא יקר שלנו - כמה שתחסר לנו ...
מתנחמים ולו במעט שהצלחת בחג לראות כמעט את כולנו וראית כמה המשפחה שלך חושבת עליך ומגיעה להדלקת נר איתך. אנחנו בטוחים שזה עשה לך שמחה על הלב שראית איך שכולנו מגיעים אליך ואל אימא ואולי זה עזר לך להירגע ולראות שלא נשאיר את אימא לבד אף פעם.
תמיד כשמדברים אתנו על עין חרוד ועל ההמשך אנחנו אומרים שאבא שלנו הוא מנהל הפרדס וכנראה שנמשיך להגיד את זה למרות שאתה כבר לא מנהל את הפרדס. מבחינתנו הפרדס זה אתה וכשנתגעגע אליך אנו ניסע לפרדס להריח את הפריחה ולהיזכר בך!
אבא, הייתה בך שנינות אמתית, כנות ורכות שאין לנו איך להסביר. אבל ידעת לגעת בכל מי שהיה בדרכך בצורה מיוחדת האופיינית רק לך והצלחת להביא את דרכך ואת מחשבתך לכל אחד ואחת גם בסוף חייך.
אנחנו מאחלים לעצמנו שגם אנחנו נביא את אותם הדברים למשפחה שלנו, לחברים שלנו, לשותפים שלנו לדרך לעבודה ולחיים בכלל. וכך נעשה לאנשים יותר טובים.
יותר לא נשכח את הדברים הגדולים והקטנים, את הבדיחות ואת הצחוק שלך, את החיוך ואת המבט החודר-כועס שלך כשהיינו עושים טעות או מדברים על הקיבוץ בצורה שפחות אהבת לשמוע.
שתדע שאנחנו אוהבים אותך, שנאהב אותך ושאהבנו אותך בכל לבנו. שתמיד נזכור ונזכיר אותך.
הלכת והשארת אחריך משפחה שלמה כואבת, המומה אך גם מסתכלת קדימה ומרגישה שנצליח לזכור אותך בשיחות שלנו, בחגים שלנו ובכל דבר שנעשה, אתה תהיה אתנו.
תשמור עלינו שם למעלה, תבדוק ותראה שאנחנו מקיימים את צוואתך, שומרים על המשפחה ועל אימא ותבין שחינכת אותנו כמו שצריך.
אבא שלנו
בצער וכאב אנחנו נפרדים ממך
נזכור אותך תמיד, אבא אהוב שלנו
תהה נשמתך צרורה בצרור החיים
שמיר

סבא
אתה תמיד היית בשבילי הסבא השקט, הזיכרונות שיש לי ממך הם סבא שחוזר בטנדר מהפרדס, סבא יושב לאכול ארוחת צהריים או סבא שרואה משחק כדורגל בטלוויזיה.
אבל אף פעם לא יצא לי לשבת איתך לשיחה ולשמוע ממך מה אתה חושב על כל מיני נושאים, או מה עשית בחיים שלך ... אני מרגיש שההיכרות שלי עם סבא עמי זה בעיקר דרך העיניים של אימא שביט שסיפרה לי שאתה היית לוקח אותה לכל התחרויות שחייה שלה. או שאתה היית מוציא את קיקי הכלבה לטיול כי אף אחד אחר לא היה עושה את זה.
בשנים האחרונות מאז שנכנסת לבית הדר, אני מצטער על זה שלא התיישבתי כדי לדבר איתך ולהכיר יותר טוב מי זה סבא שלי, אז עכשיו אני אשמע את כל הסיפורים עליך מסבתא שיודעת עליך הכול ותמיד שמחה לספר, כדי שאכיר אותך יותר טוב. אני אוהב אותך.
וסבתא, את לא לבד. יש לך את כל המשפחה שנמצאת כאן ואנחנו תמיד נמצאים פה בשבילך ואיתך. אני אוהב אותך סבתא.
שגב פרנק
שישי שבת
כרמל: ביום שישי הלכנו כל המשפחה לחדר אוכל
שקד: ביום שבת נסעת לבד לבית החולים.
כרמל: ביום שישי שקד הסיע אותך עם הכסא כמו שאהבת
שקד: ביום שבת נהג האמבולנס לקח אותך
כרמל: ביום שישי כולנו ישבנו בבית, הצטלמנו וצחקנו
שקד: ביום שבת כבר צחקת רק עם אלוהים.
כרמל: ביום שישי הלכת לישון בבית הדר
שקד: ביום שבת נרדמת לעולמים.
כרמל: ביום שישי פתחנו שולחן גדול והיית מוקף במשפחה אוהבת ותומכת
שקד: ביום שבת התיישבת עם אלוהים.
כרמל: ביום שישי חייכת לכולנו
שקד: ביום שבת כבר קוראים לזה "חיוך של מלאכים".
כרמל

לעמי
אני מודה ומתוודה שאני הייתי זו שהשלכתי את הכפפה לעברו של עמי, למרות שלא הכרתי אותו.
הוא , עלם בן 21, מרשים ביופיו שזה עתה השתחרר מצה"ל - אני בת 16.
הוא, מקבל על עצמו את עול הפרדס ומשגיח על הקוטפים - אני קוטפת.
הוא, מעביר סולמות לַבָּנות - אני מסתכלת ומתכננת.
הוא, מקבל מכתב פגישה מנערה - אני הנערה.
הוא, מגיע לבן כסיד - אני מופתעת ומחייכת.
הוא, שותק - אני מגמגמת.
הוא, מתרשם - אני מבולבלת.
הוא, בן 23 תחת החופה - אני פחות 5.
זהו. מכאן ואילך סובב לו גלגל השנים.
שנה אחר שנה.
לכל שנה שקיעות וזריחות משלה.
לכל שנה גוונים וצבע שונה.
לכל שנה צלילים נפלאים של המיית תינוקות וילדים: בוכים, צוחקים ומאושרים.
ועמי עוטף את השנים בשתי אהבות חיים מתמשכות. אהבה בלתי מתפשרת למקום ובלתי ניתנת להזזה הפרדס.
ואהבה של הנפש והלב לאישה והילדים.
הוא, סבא בן 70 - אני פחות 5.
הוא, אבא לשישיית בוגרים - אני אימא גאה.
הוא, סבא ל-16 נכדים - אני סבתא מתפעלת.
הוא, מאמין באהבה יומיומית מתמשכת - אני נמשכת אתו.
הוא, איש מברך ואני מתברכת בו.
וכך עברו חלפו 57 שנים של ביחד ביחד.
ובשנת 2010 עמי מתחיל לסבול מכאבי הליכה, לא מוסברים על ידי הרופאים.
הפרידה הקשה והבלתי נמנעת מהפרדס קורעת את אחת השמחות הגדולות בחייו.
עמי אינו שוטח את כאבו הפנימי ברבים.
עמי אינו מפטפט על רגשותיו
עמי כואב ושותק
עמי שותק ומתמוטט.
11.12.2015 ערב שבת, נר שביעי של חנוכה
בשעה שהשבת מפנה את קדושתה ליום חול
עמי מפנה את פניו לחיים ונסוג
עמי מחליט להרפות
עמי מחליט להיפרד
עמי מחליט למות.
תודות
אני יודעת שליד הקבר צריך לקצר בדברים, אני יודעת שצריך לקצר במונולוגים ארוכי שמיעה... אך לא אוכל להיפרד מעמי מבלי לומר לאנשים שהיו ויהיו חשובים בחיינו בשנים האחרונות, שנים של כאב חשאי והתמוטטות פיזית שבהם עמי היה שרוי במשך חמש שנים.
לחנה דגן כחברה שלנו וכמרכזת ועדת בריאות בקיבוץ שהושיטה לנו כל עזרה אפשרית שרק ניתן כדי שנוכל יום יום להמשיך ולמשוך בפחות כאב את העצבות, הדמעות והפרידה שלי מעמי.
תודה לך חנה על היד החמה והמנחמת שהיינו עמי ואני כל כך זקוקים לה.
אני יודעת שליד הקבר צריך לקצר בדברים, אני יודעת שצריך לקצר במונולוגים ארוכי שמיעה אך לא אוכל להיפרד מעמי מבלי לומר תודה ענקית למשה פרנק שֶׁמָשָׁה את עמי שלוש פעמים בשבוע מבית-הדר והביא אותו לחברה בריאה, עליזה, מרכלת מפטפטת, צוחקת - לפרלמנט.
תודה לכם משה וראלי שזכינו בכם כקרובי משפחה חמים העוטפים אותנו באהבה. משה משה, האם יש כמוך עוד אדם אחד ששם למטרת חייו לעזור לאדם הפגוע, הכואב, החולה ולהצליח להפיג בו רוח ולו לזמן מה, חיים כדאיים לחיות.
אני יודעת, כן אני יודעת שצריך לקצר במונולוגים ארוכי שמיעה אך לא אוכל להיפרד מעמי מבלי לומר תודה לחברים שלנו שהם על בסיס יומי באו לבקר את עמי בבית הדר ובביתנו. הייתם לנו למשענת נפשית תומכת ולא מעט בזכותכם הרגשנו שהכאב שלנו הוא לא רק כאב פרטי.
תודה לכם חברים טובים.
בשם כל המשפחה הנפלאה שלנו לצוות בית הדר על השנתיים הלא קלות שעמי שהה במקום כל כך חשוב וכל כך נצרך. בשנתיים האחרונות בחייו, שנתיים שבהן טיפלתם בו, צחקתם איתו ועזרתם לעמי ולי לעבור את הזמנים הקשים בחיינו.
תודה בשם כל המשפחה

עמי אחי וחברי היקר,
היום אנו נפרדים ממך, נפרדים מאח וחבר יקר, אותו הכרתי משנות החמישים. נרקמו בינינו יחסים הדוקים שאופיינו ביחסים מיוחדים במינם, ידידות, חברות, משפחה אחת.
בהישמע הידיעה על מותך היה לי קשה מאוד להאמין שיבוא יום וניפרד, אבל זה גורלו של האדם, כמו שנפרדנו מהרבה חברים, היום אתה הולך בעקבותיהם.
לרגעים התכנסתי בתוך עצמי, עברו בראשי הרבה מחשבות והרהורים מן העבר הקרוב והרחוק, על איש עם סגולות ותכונות אצילות ונעלות, עם אידיאולוגיה קיבוצית אצילה, שייכות לחברה, אהבת המולדת, הדבקות לאדמה ולחקלאות, לבניית הארץ והקיבוץ.
ראיתי בך האיש האציל, הנאמן והמסור למולדת.
ראית בחיים שלך כשליחות לבניית הארץ והכשרתה לדורות הבאים.
עמדת לצדי בתקופות הקשות ובתקופות המשמחות, היית יד ימיני בימים עצובים וקשים, שמרת על קשר הדוק ומתמיד גם לאחר יציאתי לפנסיה.
לאשתך אני אומר, תהיי חזקה, תמשיכי את דרכו של בעלך ונשמור על קשר מתמיד ואני אהיה לצדך כל ימי חיי.
קשה להיות בסיטואציה זו ולהיפרד מאח וחבר יקר וקרוב ללבי, אותך לא אשכח ותהיה בלבי לעד ולתמיד.
היום אתה חוזר לאדמה שאתה כל כך אהבת.
שלום חברי היקר ולהתראות בעולם הבא.
תנוח על משכבך בשלום.
יהיה זכרך ברוך.
זועבי מוסטפא נאג'י
נאעורה