דפי הנצחה

יצחקי יעקב - 1896 - 1971

יעקב נולד לחוה ויצחק, משפחה יהודית שומרת מסורת, בישוב קטן באוסטרו הונגריה - צ'כוסלובקיה היום. הסביבה הייתה מתבוללת. חינוכו ניתן בבית ספר כללי, אך בביתו למד עברית, חומש ודיני ישראל. אביו היה שוחט.

סיום לימודיו בבית הספר חלבנת 1914 ערב מלחמת העולם הראשונה. יעקב השתתף במלחמה בדרגת קצין, נישבה ובילה זמן רב במחנה שבויים בסיביר.

בשובו לצ'כוסלובקיה העצמאית, התיישב בברטיסלבה ועסק בעבודה משרדית - הנהלת חשבונות. בעת ההיא קשר אמיץ עם תנועת העבודה הציונית.

יעקב פעל למען ציון בגולה במשך שנים רבות. הייתה לו השפעה רבה בחוגי הנוער היהודי ובשנת 1922 נתמנה למזכיר "פועלי ציון בברטיסלבה. יעקב המשיך בתפקיד מזכיר התנועה למעלה מעשר שנים, עד תאריך בו זכה להגשים את שיא מאוייו ומשימת חייו - העלייה לארץ ישראל.

בחוץ לארץ ספג מכת גורל קשה במות עליו אשתו בשעת לידה.

בבואו לעין חרוד בשנת 1933, היה חדור שאיפה כנה: לבנות ולנטוע.

הוא עבד במטעים, קיבל באהבה את חבלי הקליטה, אך ההסתגלות עלתה לו בקושי, נאלץ לחזור אל העבודות המוכרות לו - למשרדים. הוא עבד בגזברות הבית, סוכנות הדואר והנהלת חשבונות. יעקב קיים מגע עם כל הציבור והחברים חיבבוהו. הוא ניראה כאילו מרוצה בפעילותו, אך במעמקי לבו שאף למשהו שמחוץ לשולחן המזכירות. הוא קינא בחלוצים שקדמו לו - אנשי העלייה השנייה והשלישית, שהניחו יסודות למולדת הניבנת. אהבת עמו ומולדתו ההיסטורית הייתה מושרשת בנפשו, והמחשבה שהוא לא נתן דיו - הציקה לו, והיא שדחפה אותו להצטרף, בשנת 1934 אל הלוחמים אל מלחמת העם בהיטלר. צו פנימי תבע ממנו ללכת. הוא התגייס ליחידה הישראלית בצבא הבריטי, והתמיד בשירותו למעלה משנתיים.

בתיק ניירותיו במשרד נשמר פתק, שנכתב על ידו והמשקף נאמנה את הלך רוחו של יעקב שזכה כחייל יהודי לטעם מולדת וזה נוסחו:

"יהודי! תהיה נאמן למולדתך בכל עת ותמיד, כי זו עריסתך, ולאורך ימים גם קברך. היא המטפלת בך והיא גם המכסה אותך. בכל כדור הארץ אין מקום בשבילך מלבד המקום הזה. אם יברכך הגורל או אם, חלילה, יקללך - בכל התנאים - פה עליך להיות ופה למות".

בשנים הראשונות לבואו למשק, נשא את רבקה דנית ז"ל לאישה. רבקה הייתה חברת העלייה השנייה וחברת המשק מימי היווסדו. יעקב התאלמן בשנת 1954 וחי כבודד ארבע שנים בקירוב; לאחר מכן נשא את רעייתו אידה תיבל"א.

עבודה מסודרת ויפה הייתה בראש דאגותיו של יעקב. חריצות, אחריות, יושר לב - היו ממידותיו הבולטות. יעקב היה אדם טוב, יהודי טוב וחבר טוב.

בשנים האחרונות נכפו עליו המחלות, ולפני כשנתיים חל מפנה חמור במצבו, הוא נאלץ לקיים משטר חיים מיוחד הצמוד לחדר, ולעיתים קרובות בבית חולים או בחדרי החולים. המחלה גברה וכוחותיו פחתו והלכו...

שכלנו חבר טוב ונאמן לערכי הקיבוץ והמולדת ובעל אוהב ומסור...

יהי זכרו ברוך