דפי הנצחה

זמירי חיים - 1908 - 1965

חיים בן ציפי ואריה נולד בדוקשיץ, ליטה ב-1908.

עיירה קטנה על גבול הרוסי, להורים שהתפרנסו בשפע ממסחר. תודות לישרותם ונאמנותם, היו מקובלים מאד על תושבי העיירה ואיכרי הסביבה.

את חינוכו התחיל חיים בחדר, אצל מלמד מתקדם. אחר כך ביקר בבית ספר רוסי פולני. לחיים לא היה יחס חיובי לבתי הספר הנכריים ועם יסוד בית הספר "תרבות" עבר ללמוד בו.

בית הוריו לא היה ציוני. את כמיהתו לציון שאב חיים מאחיו שעסק קצת למען קק"ל.

בגיל 17 יצא להכשרה חלוצית והתכונן לעלייה. בגלל מחסור בסרטיפיקטים חזר הביתה וייסד את סניף " השומר הצעיר" לעיירה ולסביבה.

באותה תקופה, התערער בסיסו הכלכלי של בית הספר "תרבות" ועמד להסגר - יצאו אנשי החלוץ והשומר הצעיר לעזרתו על ידי פעולות עבודה יזומה ופעולות תרבות שונות.

חיים עוד בהיותו תלמיד אירגן אסיפות נוער בעיירה, הזמין מרצים להרצות על ארץ ישראל ועל הציונות.

חיים, בהשפעת חלק מהמרצים חיפש את דרכו בצד העמלני וסלד מחיי המסחר שבהם גדל ואיפיינו את רוב היהדות בגולה.

הוא חיפש דרכים להגיע לארץ ישראל העובדת.

חיים היה עירני, פעיל ומפעיל, בוויכוחים היה סוער ומסעיר, עקבי וישר עד אין גבול. לא התבייש להגיד מה שיש בליבו, אם זה נחוץ ונכון. סגולות אופי אלו לא הקלו עליו את החיים, אך עוררו כבוד אצל מתנגדיו והערצה אצל חבריו הרבים.

חיים הצליח להצית זיק של תקוה בכולנו - חשבנו שיש בעד מה להלחם:

הוא נשא את נס המרד של הנוער הצעיר בדרך חייו הקודמים.

בשנת 1931 יצא חיים להכשרת קבע בהחלטה נחושה - לא לחזור לעיירת הולדתו עד שתתאפשר לו העלייה לארץ.

מצב קבוצת ההכשרה היה בכי רע. חיים החל מיד בפעולת החייאה של המקום וביסוסו. ארגן תרומות למען הקבוצה אצל עמידי ביאליסטוק ושיכנע את בעלי בתי החרושת לאמץ את אנשי הקבוצה לעבודה אצלם.

עם פתיחת שערי הארץ, אושרו חיים ונסיה לעלייה. בעלייתו ארצה ראה חיים

את הגשמת חלומותיו וכן שימש דוגמא לנוער אשר דבק בגולה. הוא עשה זאת למרות הכרתו בנחיצות השארותו בחו"ל כמדריך וכמארגן ב"חלוץ".

חיים ונסיה הגיעו לארץ בשנת 1933 ונישלחו ישר לעין חרוד.

בשנה הראשונה לא מצא חיים שטח המתאים למירצו הרב ולאופיו במשק המבוסס. הוא סרב לפניות להיות מדריך ושאף לשדות למרחבים ולהרים שמסביב.

בחיפושיו אחרי ענף ראשוני, נמשך לראיון על הקמת ענף הצאן במשק

תחילה הייתה התנגדות ולאחר מכן התקבל הרעיון וחיים נישלח להשתלמות והכשרה בקיבוץ אילת השחר.

בשנת 1936 נרכש העדר הראשון . העבודה תפשה את כל יישותו של חיים. כל עלייה בתנובת החלב או המלטה - היו לו למקור שימחה. החל לעסוק בטיפוח הצאן. והשקיע את כל מרצו ומעודו לענף הצאן . טיפח וארגן את ספר העדר ועל אף כל טרדותיו בעבודה היה איש משפחה למופת שבנתיים הלכה וגדלה.

לפתע נקטעה שירת חייו והוא עדין בכל אונו. אבדה גדולה למשפחה ולענף הצאן שכה היה גאה בטיפוחו.

יהי זכרו ברוך