דפי הנצחה

אהרון ינאי - 1895 - 1986

לזכר אבי.

בשנת 1926 מתקיים קונצרט של הכנר ישה חפץ, במחצבת עין חרוד.

אהרון שמוקלר (כפי שנקרא אז אבי, שעיברת את שמו לינאי) סרב לקחת חלק בקונצרט מהסיבה שהקונצרט נערך ב-4 אחר הצהרים והשמש טרם שקעה ויום העבודה עדין לא ניגמר. זה היה ינאי.

במבט לאחור אל העבר של ראשית המאה ה-20, מצטייר העלם אשר נולד וגדל באקראי כחידה. אשר פשרה מתמשך מאז הצטרף לשורות ה"חלוץ", בזמן המהפכה הבולשביקית.

אבי למד בגימנסיה בצ'רקסיו לאחר מכן באוניברסיטה באודיסה.

עיני המשפחה היו נשואות לאמריקה, אשר לשם היגר אחיו הגדול, אבל המהפכה הרוסית טרפה את התוכניות וכך מצא אבי את הדרך ל"חלוץ".

גנבת הגבול במסע העלייה לארץ, דרך טורקיה, הוא סיפור של דבקות במטרה בפני עצמו.

מיד עם בואו השתלב בגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור בכל העבודות אשר בוצעו על ידי הגדוד. שם גם פגש את אימי - חנה. מכאן הישר לקיבוץ עין חרוד והקיבוץ תל יוסף.

לאחר הפילוג בגדוד העבודה עברו אבי ואימי מקיבוץ תל יוסף לקיבוץ עין חרוד.

המעשה ההתיישבותי של החלוצים נישא על כתף היחד, אשר היה מורכב מיחידים רבים ובתוכם אבי ואימי.

אבי, כמו החלוצים והחלוצות האחרים היה מסור בלב ובנפש למפעל של בניין ארצנו. לקום השכם בבוקר, לצאת לעבודת כפיים. אם בשדה, אם בחפירות תעלות ניקוז בשטחים הביצתיים. למלא את יום העבודה, כשהאוכל לפעמים רק פת בשמן ומלח. כל זאת בתנאים האקלימיים של ארץ ישראל. לאחר יום עבודה המפרך היה אבי פעיל במילוי תפקידים ציבורים שונים בחיי החברה והמשק.

מאין היה כוח לשגרת חיים כזו? והיה כוח! כאן חברו יחד הנעורים והאמונה, שהנה בונים ארץ וחברה חדשים.

בערבי תרבות בעין חרוד היה אבי שר בקולו הערב כשפוסטולסקי מלווהו בפסנתר. היה לו קול טינור לירי מתוק, שעד היום איני זוכר בעל קול כקולו, כה ערב.

אבי תמיד היה מעורב במעשה המשק והחברה. יחד עם זאת הייתה בו תכונת סקרנות אובייקטיבית, כאילו הוא בוחן את הדברים כמסתכל מהצד. כך גם כתב את ספר דברי הימים של קיבוץ עין חרוד.

מסכת חיים שלמה, שאפשר להתגאות בה, מלאת ענין ומעש, הנה הגיעה אל קיצה.

יהי זכרו ברוך

יעקב