דפי הנצחה

1914 - הולצמן ציפורה; תרעד - יא אב תשל | 13/08/1970

ארכיון עין חרוד איחוד 2023 דף יזכור 1970 עין חרוד איחוד

ציפורה הולצמן

בת רבקה ומנחם הדסין

1970 - 1914

- ----------------------------------------------------------

קורות חיים

ציפורה נולדה לרבקה ומנחם הדסין בברסטוביצי בפולין נולדה ב 1914 . דומה ותולדות חייה

כתולדות התקופה - סוערים, הפכפכים, מלאי הישגים, אכזבות שמחה ויגון. מאורעות הימים הותיר

את רישומם על המשפחה. חשופים נשארו בני המשפחה לחרדות החיים והמלחמה, רחוקים מעושר,

נאבקים במאבק הקיום היו יום יום שומרים על ייחודם כ משפחה יהודית )ייחוד, אשר הורגש היטב

מחירו, טעמו ותכליתו(.

התקופה דרשה את שלה, והמשפחה התפזרה בחלקי תבל שונים... )רק בדרך מקרה התגלו חלקם

בשנים האחרונות, ונקשרו מחדש(.

ציפורה עלתה ארצה בשנת תרצ"ט, בעקבות שתי אחיותיה. מיום בואה החלה לעבוד בתפירה -

מקצוע ממנ ו לא נפרדה עד סוף ימיה. יקשה לחוש ולהבין גודל השינוי ומשמעותו, אשר עבר על

ציפורה עם הכרותה את פנחס בעלה ועם הצטרפותה לעין חרוד בשנת תש"א. כמה רחוקים ושונים

נראו מכאן - חיי הגולה בביאליסטוק, החינוך האזרחי הלא פועלי שקבלה, לימודיה, הנגינה

בכינור... הצעד הגדול אותו נדרשה לצעוד, הפגיש אותה וסחף אותה לחברה הומה וסוערת, פועלת

ומגיבה, וציפורה מנסה להשתלב, להתפשר עם עובדות מרות ועמה כח רצון ונכונות להקשיב

ולהשתנות. ציפורה נענית למשימות הדור ולא בקלות מתגברת על קשיי התקופה. כה רב נדרש ממנה

לשם כך שלא תמיד עמד לה. ואולי מקרה הוא שלבה בגד בה בפעם הראשונה, עת נודע לה על פיצוץ

"אלטלינה"... תופעות רבות, אתן נאלצה ציפורה להתמודד, גרמו לה למאמץ נפשי ורוחני רב... וכאן

באו לידי ביטוי תכונותיה אשר קבעו את דמותה בעיני בני משפחתה והקרובים אליה: ויתור על

דרישות לעצמה, רגישות יתר, הבנה והתחשבות באחרים עד כדי התבטלות עצמית. לא פעם בקשה

סליחה מחבר אשר בדרך מקרה פגע בה. יושר והגינות, ענווה והצטנעות התכנסות פנימית עת נאבקה

עם עצמה ושמחה שקטה עת האירו לה החיים... ציפורה הצניעה את מקור חולשתה ונהגה איפוק

בהבעת רגשותיה.

חולשתה הגופנית הטילה צל כבד על חיי המשפחה, אך ציפורה נלחמה בכל כוחותיה שהנושא יורד

מסדר היום. היא המשיכה לעבוד בתפירה עד כלות כוחותיה, ללא התחשבות עם מגבלות הבריאות

ציפורה זכתה לראות את בנה ואת ביתה בונים ומקימים את משפחתם. לאושר רב היה לה הדבר.

יום אחד גברה חולשתה, וכך, ללא תנועה סימן של מרירות עם דמעות כאב בעיניה ועם השקט שקרן

מפניה - הסתלקה מאיתנו.

יהיו הנשארים בחיים, ראויים למורשת שהשאירה.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . י ה י ז כ ר ה ב ר ו ך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .