דפי הנצחה

בן עזרא אליעזר - 1902 - 1955

אליעזר בן-עזרא נולד בצ'רז'וי. עיירה בחבל תורכיסטן, בשנת 1902. בן למשפחה אמידה, מרובת ילדים, אביו איש משכיל, ליטאי, סוכן בעסקי כותנה.

בהיותו בבית הספר השתתף בהתלהבות בארגון הציוני, ולאחר סיימו את הגימנסיה בעיר טאשקאנט והוא אז בין 18 שנה הצטרף לקבוצה שהתארגנה לעליה לארץ ישראל. הוא וחבריו עשו את דרכם ברגל, דרך הרי קווקז, בסכנת נפשות, והצליחו להגיע לקושטא ומשם לארץ, בשנת 1920.

למרות היותו הצעיר שבחבורה, בן עזרא הרוח החיה בתוכה, מארגנה והפעיל שבה, וחבריו אהבוהו והעריכוהו מאד.

בהגיעם לארץ נשלחו לכבוש את עבודת ה"ג'יפים" אצל האנגלים מידי הערבים, תוך תחרות בהם.

בעת פריקת הרכבות בלוד פגש את שרה שהגיע לארץ. הקבוצה עברה לעבודת הבניין בחולות תל אביב, וחייתה חיי קומונה, באוהלים.

שרה השתייכה ל"חבורת העמק" ואליעזר הלך אחריה והצטרף לפלוגה שנמצאה בהדר הכרמל. ועם הליכתו התפרקה הקבוצה שאליה השתייך.

ב"חבורת העמק" הוסיף לעבוד בבניין, בניית הרפתות בכפר יחזקאל ובבלפוריה. בעת היותו עם שרה בבלפוריה, פנו אליהם שיצטרפו לעין חרוד. מתוך שאיפה לעסוק בחקלאות, הם עברו לעין חרוד בשנת 1924 וכאן לחם אליעזר בן-עזרא על כניסתו לענף הפלחה.

מדי פעם היה נלקח לעבודות בניין וריצוף, אך לבסוף השיג את שלו וניכנס לעבוד בצוות הפלחה, במהרה נהיה לאחד מעמודי התווך של הענף.

עבד במסירות ובחריצות יוצאת מהכלל. תמיד סחב בעול, תמיד אחראי בכל. עבד שעות רבות, ללא חשבון, ושימש דוגמא לאחרים.

מילא תפקידים רבים במשק. את תפקידו כגיזבר מילא בתקופה קשה מאד במשק והוא מילא אותו באחריות רבה. השתדל להיענות לכל דרישה ולא היה מבטיח דבר שלא היה בטוח בהשגתו.

הצטיין ביוזמה ברוכה והיה הנושא של מפעלים שונים במשק. סלילת המדרכות בעין חרוד נעשתה ביוזמתו. דאג לחיי התרבות במשק, והיה בין מייסדי תזמורת המנדולינות. היה מנגן בכינור והמוסיקה זרמה בעורקיו. בתקופת המאבק נפסקה פעילותה.

בימי מלחמת העולם כשהגיע לעין חרוד קבוצת "עריקים מהצבא הפולני" קיבל אותם בן עזרא וטיפל בהם לאורך כל הדרך.

לפני כ-15 שנה תקפה אותו מחלת לב, בעקבות זה עזב את העבודה הפיזית, ומילא תפקידים רבים אחרים.

מפעלו האחרון היה הקמת ה"קופה לביטוח חקלאי הדדי", והשקיע בו את כל מרצו ומסירותו.

ביוזמתו הקופה הרחיבה את פעולתה והפכה למפעל גדול בממדים ארציים.

רכש ידע בכיבוי שרפות וכן רכש ציוד מתאים. והיה ממקימי "איגוד הכבאים" בארץ.

היה חבר טוב לכל העובדים עימו ובהנהלתו.

לפתע יום אחד חש ברע. הוא לא הספיק להגיע הביתה ושרה אשתו הגיע אליו ומצאה אותו במצב קשה.

הוא חש שקיצו קרב, ועדין לא הספיק להגשים את כל תוכניותיו.

חלוץ בעבודה ובמילוי תפקידים ציבוריים מסור לחברה למפעל לעניין. נושא בעול האחריות בכל שטח שעסק בו ומתמסר בכל ליבו, ללא חשבון ומקים אותו על רגליו.

טוב ומיטיב לכל אדם ועוזר באשר ידו משגת. שופע הומור ומשרה רוח טובה על הסובבים אותו, אב מסור למשפחתו וסב למופת לנכדיו שאהבוהו מאד.

שכלנוהו ללא עת והוא בן 53 במותו.

יהי זכרו ברוך