דפי הנצחה

סמילנסקי אריה - 1905 - 1989

אריה (לולקה) סמילנסקי נולד לפני 84 שנים, בשנת - 1905, בעיר קרמוצ'וג ברוסיה.
אביו ישראל היה בעל מפעל לייצור משקאות קלים. עד המהפכה המשפחה הייתה אמידה.

עוד שלושה ילדים במשפחה: צבי ז"ל לא זכה לעלות לארץ ומת בכלא הרוסי. האחות השנייה - דבורה בר חיים ז"ל, בעקבותיה בא לולקה לעין חרוד ואחות הצעירה טובה - חברת קיבוץ רמת יוחנן.

לולקה החל למודיו בחדר בגיל חמש. למד חומש וגמרא. מאוחר יותר עבר ל"חדר מתוקן". המורים שם היו אנשים צעירים ושפת הלימוד - עברית. אז התוודע לרעיון הציוני ולסיפורי ארץ ישראל. אחרי המהפכה הרוסית נכנס לגימנסיה כללית שם למדו יהודים וגויים יחד, בעיקר לימודי הרוח, לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה וספרות. מעולם לא היה קל הביטוי בעל פה, אך סקרנות רוחנית ויכולת השתקעות בלימודים איפיינו את כל חייו. בגימנסיה התמסר לאותם המקצועות והוציא תחת ידיו עבודות רבות היקף, מבלי שנדרש לכך, רק מחמת שמצא עניין בלימודים.

בקרמצ'וג הייתה קהילה יהודית גדולה. פעמים היו פורצות קטטות על רקע לאומי בין צעירי העיר, והיהודים, ללא תחושת נחיתות, היו משיבים מאבק ונוטלים חלק בהתכתשויות. צלקות מאותן התכתשויות נשא לולקה על גופו כמו לרבים בני דורו. היו אותן מלחמות חלק מתהליך גיבוש ההשקפה הציונית ונחישות ההחלטה לעמוד בקשיים.

אביו נפטר בגיל 48 ואמו המשיכה לשאת בעול. לולקה הפסיק ללמוד והחל לעזור לאמו - בתיה. באותה עת התחילה פעילותו הציונית. ב-1921 הצטרף להסתדרות הנוער הסוציאליטי בהשפעת אחיו, שהיה מראשי התנועה ברוסיה. תוך זמן קצר התמנה לראש הסניף המקומי. הפעילות התרכזה בלימודי ספרות עברית והיסטוריה יהודית. בהפצת כרוזים ופעילות ארגונית במחתרת.

ב-1923 נאסר בפעם הראשונה על פעילות ציונית. ב-1924 נאסר שנית. הועבר ממקום למקום עד שנישלח ברכבת לסיביר. למזלו נראה צעיר בהרבה מגילו ובקשתה של אמו לשחררו ולהתיר להם לעלות לארץ נענתה בחיוב. מכירת הרכוש איפשרה לממן את הנסיעה.

בימים הראשונים שהה אצל הדוד בפתח תקוה ואחר כך הצטרף לולקה לפלוגת העבודה ב"גבעת השלושה" ועסק בייבוש ביצות, פרדסים ובניין.

באותו זמן התגבשה תכנית להקים קבוץ ליד ירושלים שבסיסו אינו חקלאי אלא תעשייתי.

לולקה הצטרף ל"פלוגת ירושלים". העבודה העיקרית - מחצבה לסיתות אבנים - עבודה קשה ומפרכת גם למי שהורגל בה. התנאים קשים ביותר. מצוקה כספית, ואפילו תקופות רעב. אך עם זאת - שמחה אמיתית. שם גם התרחש הדבר החשוב בחייו - פגישתו עם מרים. בשנת 1926 נישאו, ומאז נוצרה מערכת יחסים מיוחדת במינה בטיב הקשרים, באמון ובתמיכה ההדדית.

עקב תקלות אנוש התפרקה הפלוגה ועם קבוצת חברים הגיעו לעין חרוד.

בתום שנת עבודה בענפים שונים הגיע לולקה לפלחה. הוא פגש קבוצת חברים איתם עשה כברת דרך, מרבית הזמן כמרכז הענף. בצד העבודה השגרתית התמסר יחד עם שותפו- חברו, יחיאלי ז"ל, לפיתוח חלקות נסיון במטרה לגבש תכנית למיחזור זרעים וזנים.

לענף הפלחה באותם הימים היה מעמד מיוחד. המיכון שחדר אז, תנאי העבודה במשמרות, השדות הרחוקים שחייבו ניתוק מהבית, יצרו הווי מיוחד בו השתלבו ותיקים וצעירים, אנשים חדשים ובני משק. גם למרכז הפלחה הייתה עמדה בכירה. הוא היה אחראי לסידור הטרקטורים לכל הענפים. כל ערב היו ניפגשים מרכזי הענפים השונים בצריף סידור העבודה. לולקה בתפקיד זה הישרה אוירה מיוחדת. הוא זכה לאמון גמור הודות לדרך טיפולו העינייני והצנוע בעובדי הענף ולקוחות מענפים אחרים. ותיקים וצעירים כאחד ראו בו דמות מופת לשותפות, אדם שפיו וליבו שווים, שמעשיו תואמים את השקפותיו. איש נאמן לדרכו, הדורש מעצמו, הרוחש רק טוב, ללא מרירות.

מילא שורת תפקידים במשק, ובזמן הפילוג עסק בחלוקת הקרקעות בין המשקים.

אחרי 25 שנה בפלחה פנה לולקה להקים ענף חדש - ענף הכותנה. מהתחלה צנועה, גדל הענף לאחד המרכזיים במשק.

בשנת - 1972 נאלץ לפרוש מהעבודה בשדה, בגלל בעיות בריאות וגיל וניכנס לעבוד כמחסנאי במוסך.

אם השנים עבר לעבוד בספריה שהייתה אהבת חייו. היחס לספרים היה אצלו יסוד מרכזי ועמוק. בצד עבודתו ללא לאות, שקידה על רמה מקצועית וקריאת כל חומר שנגע לעבודתו, היה שקוע כולו בספרות. גם לאחר יום עבודה מפרך של שתים עשרה שעות לאור עששית, בימים טרם חשמל, לא היה הולך לישון לפני שהקדיש זמן לקריאה. תמיד קורא וקורא הכל עד יומו האחרון.

בעין חרוד הקים את משפחתו שהייתה לדידו השלמה לדרך חיים נכונה וצודקת, שבה גלום עיקר הציונות, ולימים התרחבה המשפחה שהיוותה לו מקור לאושר רב מתמיד.

בלילו האחרון עדיין קרא עד שנירדם, באמצע הלילה קם, התלבש, סידר את מיטתו, גמר את עבודתו בעת הזאת, בבוקר הלך לחדר האוכל ויחד עם מרים ישבו לאכול וכאן הוציא את נשמתו.

יהי זכרו ברוך