דפי הנצחה

רוז'נסקי שמעיה - 1908 – 2009

שמעיה נולד בשנת 1908 בעיירה לופצ'ה ששוכנת ליד נהר הניימן אשר על גבול רוסיה -פולניה.

ההורים פסח ורייחל, עסקו במסחר, כשהיה בן שש פרצה מלחמת העולם הראשונה. אביו גוייס עם תחילת המלחמה לצבא הפולני ואף ישב בשבי. הגרמנים שכבשו את האיזור גרשו את כל אנשי העיירה ובזה החלו נדודים של המשפחה.

עם סיום המלחמה, ושחרורו של אביו, עברו לעיר ברנוביץ' ושם התישבו. אביו התחיל לעבוד בנגרות ושמעיה נכנס לתנועת הנוער הציוני "פרייהייט" שבה כיהן במהלך השנים כמזכיר וכיו"ר, שם גם הכיר את חנה לראשונה.

בגיל עשרים ואחת, בעזרת כמה "טריקים" הצליח להשתחרר מהשירות בצבא הפולני ונסע להכשרה ב"קיבוץ לוצק". לדבריו: "בקיבוץ לא היה כלום, היו רק מחלה ואידאליזם".

בהכשרה התחבר לחנה והם הפכו לזוג.

בזכות היותו פעיל ומוכר בתנועה ולדבריו, "מצא חן בעיני אחת המשלחות", זכה לאישור המיוחל לילות ארצה.

לצורך כך חזר הביתה לברנוביץ' לצורך היערכות ומימון העלייה וחנה נשארה בקיבוץ בלוצק.

ב-1935 עלה לארץ, ברכבת דרך ורשה לרומניה ומשם באוניה "פולניה" לנמל חיפה.

כשהגיע לארץ הופנה, על פי בקשתו, ישירות לעין חרוד, הרבה בזכות שמה של הנגריה הגדולה.

כשהגיע לעין חרוד התחיל לטפל בהשגת סרטיפיקט לחנה. כעבור כשלוש שנים הגיע חנה לעין חרוד ובה בנו את ביתם ומשפחתם.

משנת 1935 עבד שמעיה בנגריה.

באירועי השבת השחורה נלקח שמעיה, עם כל הגברים של עין חרוד לשבי הבריטי בעתלית ואחר כך לרפיח. כששוחרר בין האחרונים אמר: "לא יודע למה שוחררתי בין האחרונים, כנראה שהייתי בין האסירים המסוכנים ביותר..."

שמעיה עבד בנגריה לאורך כחמישים שנה, מיומו השלישי בעין חרוד ועד סביבות גיל תשעים.

במשך שנים רבות ניהל את הנגריה עד שהעביר את המושכות לצעירים, אך המשיך לעבוד וללוות אותם. שמעיה הרגיש תמיד כי "נלחם על הנגריה בציפורנים" ולא נתן לסגור אותה גם בימים קשים. הנגריה הייתה ציפור נפשו.

שמעיה איבד את כל משפחתו בשואה. בעין חרוד הקים עם חנה משפחה שהיום מונה בן ובת שמונה נכדים ואחד עשר נינים.

המשפחה תמיד הייתה בראש מעייניו. הוא היה איש צנוע , והיה "אמן הפשרות" - תמיד לעשות הכול בנועם ובשקט, בטוב לב ותמיד מתובל בהומור דק ועדין.

שמעיה זכה לאריכות ימים וצלילות דעת עד יומו האחרון וכך נזכור אותו.

יהי זכרו ברוך