דפי הנצחה

תולדות חיים – דן כהן

דן נולד בשבעה למרס 1934, בקיבוץ עין חרוד, בן שני לדודק'ה ושרק'ה כהן. אח לעודד, אורי ומירי.

הוא נולד, בגר וחי בעין חרוד כל חייו, עבורו הקיבוץ היה מרכז העולם.

דן ואורי שהיו קרובים בגילם, נהגו להשתובב יחד במעשי קונדס, וגדלו זה לצד זה כתאומים ממש, חוויות רבות שהפכו לסיפורי מעשיות שמלווים את המשפחה עד היום.

ילדות עטופה באהבה ודאגה של אבא ואמא מדור החלוצים, שעבדו "מחושך עד חושך", ויחד עם זאת, בנו משפחה לתפארת, שהעניקה בית וערכים שליוו את דן כל חייו. בזמן שההורים עסקו בהגשמת החלום החלוצי, מצא דן נחמה אצל סבא דוד, אביה של סבתא שרק'ה, שלימד אותו את מנהגי בית הכנסת, כך שהמילה הראשונה שאמר, כילד עברי קיבוצי, הייתה "אמן".

כשמירי אחותו הצעירה נולדה, דן לקח אחריות על חינוכה, הלך לשיחות הורים ודאג ללמד אותה כמו אבא.

דן התגייס בשנת 1952. שירותו הצבאי שזור במלחמות ישראל, החל ממ"כ בנח"ל, דרך קורס קצינים, שירות כמ"פ בהר הצופים טרום מלחמת ששת הימים, השתתפות בכיבוש רמת הגולן, מ"פ במוצב החרמון, ולאחר מכן - ממקימי פיקוד העורף בחבל גלבוע. דן השתחרר ממילואים בדרגת סגן אלוף. תמיד מכוון ומחויב למשימות הלאומיות, בתחושת שליחות.

תחושת המחויבות והשליחות ליוו אותו גם במישור המקצועי. מהיותו נער, עבד ברפת ובהמשך ריכז וניהל את הרפת. במקביל, היה מזכיר ומרכז משק בקיבוץ, ופעיל מרכזי בתק"ם ובמפלגת העבודה.

בגיל 50 גילה דן פן נוסף באישיותו, ויצא ללימודי עבודה סוציאלית. מקצוע שאהב ועסק בו בקיבוצי העמק עד יציאתו לפנסיה.

האהבה הגדולה של חייו הייתה זיוה, בת תל יוסף, שביחד הקימו משפחה שהסבה להם גאווה רבה. שבט גדול, חם ואוהב. ארבע בנות, שני בנים ושפע נכדים.

ביתם של דן וזיוה היה "מוקד עלייה לרגל" למשפחה הקרובה והרחוקה. לילדים, לנכדים ולאורחים האהובים. "אם בשער יש אורח" תמיד יתקבל ברוחב לב, חיוך חם ונפש חפצה סביב שולחן גדוש "כל טוב".

דן היה כעץ שתול על פלגי מים, שורשיו עמוקים, גזעו איתן, ענפיו רחבים ופירותיו מתוקים.

היה מוקף במשפחתו האוהבת עד נשמתו האחרונה.

נוח בשלום על משכבך, ימתקו לך רגבי אדמתך שכה אהבת.

יהי זכרך ברוך.