דפי הנצחה

דף הנצחה לסרבסטיין פרלה ז"ל
(07/09/1949 - 31/12/2008) ( - )

פרלה ביאטריס סרבסטיין ז“ל - 7/9/1949 – 31/12/2008

קורות חיים
בשנת 1949 נולדה אימא בכפר קטן ליד בואנוס איירס ארגנטינה. בת שנייה למשה וסוניה.
את ילדותה העבירה בבואנוס איירס, למשפחה הייתה נגרייה קטנה שסבא משה ניהל, בבית היו מדברים הרבה על פוליטיקה, ארץ ישראל וציונות, מגיל צעיר אימא הייתה הולכת לקן של "השומר הצעיר". בדומה מאד לאביה היא הייתה פעילה נלהבת וחדורה באידיאולוגיה ציונית. בגיל שתים-עשרה בקן של השומר הצעיר הכירה אימא את אבא אריה ז"ל, אבא היה אז חייל והם נהגו לכתוב זה לזה מכתבים, ולשמור על הקשר לאורך השנים.
אימא סיימה את לימודיה בגיל שמונה-עשרה והתחילה לעבוד כמורה בביה"ס יסודי ובמקביל התחילה ללמוד באוניברסיטה, אולם המצב בארגנטינה היה קשה מאד מבחינה פוליטית וכלכלית, אנשים נעלמו ונרדפו על ידי השלטונות, סבא משה היה פעיל פוליטית ועקב זה המשפחה חייה בפחד מתמיד. את לימודיה באוניברסיטה אימא לא הצליחה להשלים ונאלצה להפסיק.
בגיל עשרים וארבע התחתנה אימא עם אבא אריה ז"ל, פבלו ויוני נולדו בהפרש של שנתיים. לאחר לידת הבנים ניסתה אימא לחזור ללימודיה באוניברסיטה אולם לא אישרו לה עקב מוצאה היהודי. המצב בארגנטינה הוביל להחלטה לעלות לישראל אבל באותה תקופה נכנסה אימא להיריון וליאור נולד, ולכן העלייה נדחתה בחצי שנה .
הקליטה בעין חרוד לא הייתה קלה בגלל בעיות שפה ותקשורת , אולם לאט לאט נכנסה אימא לחיי הקיבוץ, בהתחלה עבדה בבית תינוקות אבל מהר מאד הבינו שאימא טובה במִספרים אז היא עברה לעבוד בהנהלת חשבונות בפלב"ם שם עבדה כעשר שנים .
לאחר שאימא ואבא נפרדו ואבא נפטר בתאונת דרכים, החליטה אימא לצאת לדרך חדשה, היא עברה מפלב"ם להנהלת חשבונות בקיבוץ ועבדה שם בתפקידים שונים עד יום מותה .
את הורסיו אימא הכירה לפני כעשר שנים, מתוכן חמש שנים הורסיו חי עימה בקיבוץ. האהבה שלהם סייעה לאימא לפרוח ולהתחיל בדרך חדשה.
לפני כשלושה חודשים אובחן אצל אימא סרטן בכבד. המחלה פגעה בה בדיוק בתקופה הכי יפה בחייה, היא פרחה וזרחה, העבירה שעות בסטודיו של מוניקה בילתה עם הורסיו והייתה אימא אוהבת ומלטפת וסבתא מדהימה לנכדיה.
היא ניסתה להתמודד ככל יכולתה עם הסרטן ואף פעם לא איבדה את החיוך שלה גם כשאנחנו מסביבה התקשינו לעצור את דמעותינו.

נזכור אותך תמיד אימא

עוטפים אותך באהבתנו
תנוחי בשלום על משכבך
ילדיך והנכדים

פרלה יקירתי
כבר מספר ימים שאני חושבת איך אוכל להספיד אותך.
בעשור האחרון לצערי זו לי הפעם הרביעית שאני נמצאת בסיטואציה הזו ללוות חברים קרובים בימי מחלתם ובמותם העצוב ומספידה אותם בכאב גדול, וכל פעם זה קשה עצוב וכואב כואב.
הקשר שלנו התחיל כשיוני חלה ומאז לכל אורך השנים נקשרנו זו לזו וכך גם הבנים שלנו יוני ואחעד.
כשהתחלתי לעבוד בפלבם לא ידעתי איך מדליקים מחשב, פחדתי מעצם המחשבה לשבת מולו. לאחר תקופה קצרה בעבודה, לקחת אותי תחת חסותך ומאז ליווית אותי עזרת ותמכת בכל שאלה עצה ובעיה גם כשעבדת כבר בהנהלת חשבונות, תמיד בסבלנות אין קץ, באהבה רבה ללמד להעביר מהידע וההבנה הרבה שלך.
הרבה מאוד פעמים הצטערתי שמי שצריך היה ללמוד ממך לא השכיל לעשות זאת. את הרי ידעת הרבה יותר מאחרים שלא הודו בכך. כישרונית וחרוצה משקיעה ומתקדמת.
מספר פעמים הצעת את עצמך לוועדה הכלכלית, לוועדת משק ואיש לא הבין כמה יכולת לתרום מקצועית בוועדות אלו. איזו החמצה איזה ביזבוז שלא באת לידי ביטוי במישורים האלו. החמצה במובן שאנשים לא הכירו ולא הוקירו אותך מספיק בחייך.
פעמים רבות הגעת לעימותים וכעסים מהסיבה שלא שמעו לעצתך. המון אי-הבנות נבעו בגלל מגבלת השפה שלך, לא פעם הבינו אותך לא נכון. לא מעט אנשים צריכים לבקש ממך סליחה על מה שנאלצת לספוג בשל אי הבנות. אך זה לא שינה במאומה את טוב ליבך, את ההיענות והירתמות לכל משימה, אם זה הכנה למסיבה במשק ואם לעזור לחברה שצריכה אותך. אין מילים להביע את רוחב הלב שלך .
ידעת בחייך הרבה מאוד ימים קשים, מאז ימי הילדות ועד לשנים שבהן הייתי שותפה קרובה לך מאוד.
גידלת ארבעה ילדים לבדך עם קשיים בלתי יאמנו, עשית הכול שילמדו שיצליחו, טיפלת במסירות אין קץ בהורים הקשישים והחולים עד שלא יכולת יותר ובלב כבד העברתם אותם לפני מספר שבועות לניר עוז, לאח שלך ולקסאמים. דאגת להם מאוד בימים האחרונים. בכל פעם שפתחת את העיניים שאלת מה קורה בדרום.
לפני כארבע שנים הכול השתנה אצלך, הבאת את הורסיו לחייך ולחיי משפחתך, הבנים נישאו לבנות נפלאות, לא פעם אמרת לי שלא יכולת להתפלל לנשים יותר טובות מאלו לבנים שלך. אהבת את שלושתן כל-כך, המשכת לדאוג לרותי והנה רותי לומדת משקיעה ומצליחה ולשמחתך אין גבול.
הורסיו מוצא את מקומו במשק, רבים אוהבים אותו ושמחים בשמחתכם, נולדו ארבעה נכדים מקסימים. והנה ביום שהילי נולדה נודע לך שאת חולה.
יצאת למלחמה על החיים, עשית הכול, נאבקת ולדאבוני הגדול הוכרעת מהר מדי, לא צודק ולא נתפס.
המשפחה לא עזבה אותך לרגע, הבנים, הכלות, רותי, הורסיו ומטיאס הבן, שקיבלת ואימצת אלייך בהמון אהבה. כולם עטפו חיבקו נישקו וידעו שזה זמן שאול. ויותר מכולם את ידעת את זה.
לאחר הניתוח הילדים החליטו לחגוג לך יום הולדת בחיק המשפחה ולקחו אותך לסוף שבוע קסום והמאושר בחייך.
לפני שבועיים לאחר בילוי קצר עם המשפחה בשבת בפיקניק על הדשא ליד הדירה הזמנית שהועברת אליה, הרגשת שהזמן אוזל.
ביום ראשון קראת לכולם להיפרד ממך הילדים הנכדים וההורים, יומיים של מפגש טעון כואב עם המון בכי, נשאת באצילות לא רגילה דיברת ואמרת לכל אחד ואחת מהם את כל מה שרצית להגיד, לא חסכת במילות אהבה ואת הכול הילדים דאגו לתעד.
ממני ביקשת כמה בקשות חשובות, גם לי ידעת לומר איזו חברות נהדרת הייתה בינינו. הבטחתי לך ואקיים את מה שביקשת. השתדלתי מאוד לא להזיל דמעות לידך, סליחה שלא תמיד הצלחתי לעמוד בהחלטה הזו.
כל-כך רצית לחיות !!!
למחרת הועברת לבית הדר וראה זה פלא הראית סימני התאוששות.
התלוצצנו ותכננו איך נרקוד בסילבסטר, גרמת לנו לצחוק עד דמעות.
פתאום ביקשת לחזור הביתה. הורסיו והמשפחה עשו הכול להכין את הבית לקראת שובך בבחינת הבקשה האחרונה, אך לצערנו לא הספקת.
התחלת לשקוע, עטופה בהמון אהבה וכבוד, תוך הקפדה יתרה לא לתת לך לסבול.
אתמול בבוקר עוד הספקת לדבר עם יוני ואיתי ואחר-כך נרדמת עד הנשימה האחרונה.
סגרת לנו את השנה לפני שהספקנו. רצינו אותך עוד איתנו, אך בעיקר רצינו שלא תסבלי.
נוחי לך יקירתי ואנחנו נזכור אותך ואת כל הטוב שהיה בך ונתת אותו ללא גבול.
אהבתי אותך ואת תחסרי לי.
רפאלה

פרלה
לצערי ב-23 במרץ התחלתי לראות ולהרגיש את סופו של מפעל החיים שלנו, שלפני ארבע שנים התחיל להיבנות.
אף אחד לא ראה ואני אמרתי, אך מה שאמרתי היום כבר אין לו משמעות, היום העובדה היא שאת כבר לא איתי.
היום אני נפרד ממך לשלום, עדיין אני שומע את מה שאמרת לי אתמול בבוקר: ”אני אוהבת אותך עד לרגע האחרון של חיי“. אני חש בתוכי את איכות הנשיקה שנתת לי, היא נמצאת בלב שלי.
נתת לי משפחה, נהנינו להיות כולנו ביחד, לשבת לאכול עם הילדים, לקבל את הנכדים שבאים לבקר, לדאוג לצעצועים בשבילם כדי שייהנו, שאני אהיה בשבילם סבא, להרגיש, ”אתה סבא הורסיו“, זה דבר שלא אשכח בחיים.
את לא יודעת פרלה מה שהרגשתי כל פעם ששמעתי את המילים האלו.
את זה ידעתי וזה עשה אותך מאושרת.
היית עוזרת לי בכל. היית המתרגמת שלי בקורס טבחים, באותה שנה את קיבלת את התעודה ביחד איתי.
קשה יהיה לי לא למצוא אותך, לא להרגיש אותך, לא לראות אותך ולא להתקשר אלייך, אך אני לא מאבד את התקווה שבעולם הבא אנו ניפגש ונמשיך את מפעל החיים שלנו.
יקרה מה שיקרה אנו ניפגש ונשב לשתות קפה במקום כלשהו בעולם.
שלום, נתראה יותר מאוחד
הורסיו

פרלה
כששמעתי שהמחלה הכריעה אותך לא הצלחתי להירגע, למרות שכבר שמעתי לא פעם אפילו ממך שזה הסוף ומדובר בימים ספורים, עדיין חשבתי שתצליחי ותשרדי את המחלה.
אם הייתי צריך לתאר אותך הכי טוב, הייתי בוחר לתאר אותך כקוקוס - מבחוץ מחוספסת וקשה, אבל מי שמצליח לחדור אלייך מגלה שאת רכה וצחורה כשלג.
שירתת נאמנה את הנהלת חשבונות שנים רבות ולמרות שהיו בינינו חילוקי דעות, תמיד ידענו למצוא את העמק השווה. ולמרות שלא פעם כעסת עליי, עדיין תמיד ידענו להתפייס ולהמשיך לעבוד ביחד.
בחייך היו ילדייך ונכדייך מקור גאוותך, ובלי ספק הם ביחד עם הורסיו וחברייך אלה שעזרו לך להלחם במחלה הנוראית.
אני בטוח שגם במותך הם ימשיכו להיות מקור גאוותך ואת בלי ספק תהיי מקור גאוותם.
אני אסיים בקטע קצר מתוך תפילת אשכבה לאישה:
" אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה.
שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל.
תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" (משלי, לא, יא-לא)
פרלה, אני מבקש סליחה אם אי-פעם פגעתי בך.

ת.נ.צ.ב.ה
אורן אמסילי

הוסף

< חזרה לאתר הנצחה

04-6486981

Mazkirut@en-harod.co.il