דפי הנצחה

רות רענן - 2.11.1918 - 5.12.2010

אימא נולדה בשם שרלוטה, בת אחרי שני בנים, לנתן ולהרטה (ציפורה) באום, בעיר קטנה בשם פנקון בגרמניה בסוף מלה"ע הראשונה. המשפחה היהודית היחידה בעיירה.

ב-1931 כשאימא הייתה בת שלוש-עשרה המשפחה עברה לעיר גדולה יותר יָאוּאֵר Jauer, כדי לאפשר לילדים ללמוד בתיכון קרוב לבית. אימא הצליחה ללמוד עד גיל שש-עשרה ואז עזבה את בי"ס בגלל מורָה אנטישמית שהתנכלה לה.

במשך כשנה עבדה אצל צורף, ובסוף 1936 כשהייתה בת שמונה-עשרה קיבלה אשרת עלייה לארץ במסגרת "הבונים" והצטרפה לארנו, אחיה הגדול, שעלה ארצה שנה קודם.

בתל-אביב למדה משק-בית במסגרת של ויצ"ו, ואחר-כך גם קורס למטפלות בתינוקות. סיימה בהצטיינות והתחילה מיד לעבוד.

אימא עבדה בחיפה אצל משפחה אנגלית, שם רכשה את האנגלית המצוינת שלה, שנשארה מעוררת קנאה גם שנים רבות אחר-כך.

בחיפה הכירה את אביו של מיכאל, בדצמבר 1941 מיכאל נולד.

במאי 1942 הצטרפה לקיבוץ "מחר" על-יד כפר-סבא. באחד מביקוריה בעין-חרוד פגשה את שמואל.

במרץ 1945 שמואל ורות מתחתנים. כחודש אחר-כך מגיעה אימא לעין-חרוד ובונה פה את ביתה.

דידי נולד בספטמבר 1945, יאיר פברואר 1949, וזהר יולי 1955.

במשך השנים עבדה בבתי ילדים שונים. עם העלייה למשק החדש ב-1957 החלה לנהל את מטבח הדיאטה.

במאי 1965 חשכו השמים כשדידי נהרג.

ב-1966 עברה לעבוד במחסן זוהר עם יצחק, ועבדה שם כשמונה-עשרה שנה.

מ-1984, עבדה במתפרה כעשרים שנה, גם אחרי שמלאו לה שמונים.

ביוני 1992 נפטר שמואל אחרי 47 שנות נישואין.

אימא הייתה תמיד פעילה ונמרצת - חוגים, טיולים, ספרים ומחשב.

היא אהבה מאד מוזיקה קלאסית והתמידה ללכת לקונצרטים גם כששמיעתה כבדה.

הכול עניין אותה ואת הטבע היא אהבה באופן מיוחד: יהא זה נוף, עץ או פרח.

אהבה מאד לקרוא - קראה ספרים בגרמנית, באנגלית ובעברית מה שהיה יוצא דופן מהיותה יקית.

כשהמחשבים הפכו כלי מקובל בכל בית אימא נתפשה לעניין, למרות שמונים שנותיה, ולמדה להשתמש במחשב כדי לשמור על קשר עם מכריה וחבריה ועם הנכדים גם כשנסעו לטייל מעבר לימים.

עד יומה האחרון לא הייתה מסוגלת להזכיר את דידי בלי לבכות, ובשנים האחרונות התגעגעה מאד לאבא ואמרה שהיא כבר "יותר מדי" שנים לבד.

יהי זכרך ברוך