דפי הנצחה

יוחאי יחיאלי - 1938 -2012

יוחאי יחיאלי נולד בשנת 1938 בחודש האביב. בסוף מאורעות הדמים בארץ. אביו יוסף הגיע מרוסיה ואמו נחמה באה מאוקראינה, הוריו היו שותפים להקמת הקיבוץ בשנותיו הראשונות. למשפחה שלושה בנים - עילי, יוחאי
ואליהו.

בן שלוש שנים היה יוחאי כשידע לקרוא, והיה יושב עם בני גילו וקורא להם מספרי הילדים שבגן.

בן עשר שנים היה כשאמו נפטרה ממחלת הסרטן ומיד נטל על עצמו את האחריות לטיפול בקטנצ'יק, באליהו בן השלוש.

לדברי אליהו, יוחאי זכור לו כמבוגר האחראי. היה לוקח אותו מבית הילדים ודואג למחסורו. האב היה עסוק בענייני המשק. לימים צייןיוחאי שאבא ראה בו את ממשיכו, כלומר, בעל ידע רחב בענייני חקלאות , חשבונאות ומעורבות מלאה בקהילה. איש נחוש בעמדותיו - בלתי פשרן.

והוא מספר: "כמו כל ילדי הקיבוץ של אותם הימים, הרגשתי שגדלתי ב"חממה". קיבוץ עין חרוד ובית הספר המשותף אמנם לא היו משופעים בחומר אך היו משופעים ברוח.
היו בית חם. נושא חינוך הילדים היה גולת הכותרת של ה"יחד".

זיכרון ילדות שיוחאי סיפר היה כיצד השמחה של סיום מלחמת העולם השנייה, פסקה בחטף, עקב הידיעות על שואת יהודי אירופה. נושאי הצדק החברתי החלו להעסיק את הנער הצעיר.

מאותה תקופה זכורה החרדה לפני הצבעה באו"ם, והשמחה המתפרצת עם החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה ישראל - ואיך לא - מעגלי הריקודים שבאו בעקבותיה.
ומיד אחריהם מלחמת העצמאות, זכור לו הקרב על הגלבוע, הדי היריות שהגיעו עד לבית.

קטע קשה היה הפילוג, יוחאי בשנות בית הספר המאוחרות. ילד בר-דעת והוא עד לקריעה הנוראה בין חברים וידידים, בין מבוגרים וצעירים.
הכול מתערער הכול לא יציב. ושוב נצרבת תודעת האחריות והצורך בשמירת החומות.

את שירותו הצבאי מלא כחייל בגולני מיד עם תום מבצע קדש. לאחר שחרורו וחזרתו לעין חרוד, השתלב בענפי החקלאות בעיקר בפלחה.

מאוחר יותר יצא ללימודי חקלאות וכלכלה.
במסגרת עזרה למשקים צעירים, נשלח יוחאי לקיבוץ הצעיר והקטן גזר שהיה בעת משבר ונותרו בו פחות משלושים משפחות. שם פגש את רינה.

המפגש בין הבחור שגדל ללא אם, שחסר את החום הברור מאליו, עם המשפחה התוניסאית החמה היה גורם מרכך ובעל משמעות בחייו. ורינה מציינת: "מה זה שוקולד, פיסטוקים, פינוק הוא למד אצלנו".
בגזר שהה שלוש שנים, שם התגלו יכולותיו הרבות. שימש כמרכז משק וכמרכז פלחה. כדברי אליהו, "בגזר היה כאלוהים על פיו יישק דבר".
למרות בקשות החברים לקיים את נישואי יוחאי ורינה בגזר, שתהיה לנו "השמחה האחרונה" נישאו יוחאי ורינה בעין חרוד.

לגבי השאלה היכן לחיות לא היו לבטים. יוחאי ראה בעין חרוד את ביתו הבלעדי. כמו כן ראה מחויבות להיות בסביבות אביו לכשיזדקן.
הערצתו לאביו הייתה כנר לרגליו.

שירות נוסף במסגרת עזרה ליישובים צעירים נתן יוחאי בקיבוץ אלמוג, בשיתוף עם יעל רגב ז"ל חברתו לעבודה.

לרינה ויוחאי נולדו ארבעה ילדים. החלוקה במשפחה הייתה ברורה: המשפחה עלייך - גידול הילדים, ארגון הבית. והקיבוץ - עליי.

והייתה גם המשפחה הרחבה. הידידות והדאגה עם משפחתו של עילי הייתה אמיצה לאורך השנים. הילדים גדלו יחד, יחד חלקו את השמחות,
יחד חלקו את הכאב. מותו של עילי היה קשה ליוחאי. הוא המעיט לדבר.

כחמישים שנה עבד יוחאי בהנהלת החשבונות.
טורי המספרים היו לו כאותיות. כתמחירן בנשמתו הקפיד על קטנות כגדולות. מסמך שעבר
תחת ידו היה בהיר, מפורט ומוסבר. גם מעורבותו של יוחאי בחיי הקהילה הייתה מוקפדת.
היה לו "הכסא שלו" בישיבות המזכירות, בישיבות המועצה ובאסיפות הכלליות.
יותר מחמישים שנות חברות, רק מחויבויות של מילואים ובריאות מנעו ממנו להשתתף בקבלת ההחלטות – היה בקי בתקנונים, ובעל דעה ברורה נחרצת.
אכפתניק ללא תקנה. נאמן באופן מוחלט לרעיון הקיבוץ כפי שנכתב בראשיתו. אדם בעל
יושרה יוצאת דופן. היה כ"עמוד ענן בפני המחנה" ועם זאת חזר ואמר: "אנחנו חושבים אחרת אבל נמשיך לומר
שלום". או "אני אמרתי את דבריי הציבור יחליט מה טוב לו". מחד -
רדיקל בדעותיו ומאידך - דמוקרט בכל מאודו.

והאיש הקשוח הזה היה רך כשגילה אי-צדק כלפי
חבר. ראה בשמירת זכויות החבר מטרה נעלה המקדשת את העקשנות. חרד לזכויות החלש.
רווחת החבר הייתה בראש מעייניו.

שלוש שנות המחלה ריככו אותו. הוא הפנה פניו לביתו, למשפחה, לאישה לילדים ולשלושת נכדיו.

יוחאי שהיה מאבני המקום נעקר מחברתנו

יהי זכרו ברוך




אנו רוצים להודות למערכת הבריאות שליוותה ותמכה בנו לאורך כל הדרך.

לוועדת אבלות ולכל המנחמים שהגיעו והשתתפו

משפחת יחיאלי