04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
בוכנר שמעון - 1906 - 2003 אבא שבע ימים מאז הלך אבא מאתנו בן 97 שנים היה במותו. אבא חי בתקופה קשה ביותר לאנושות, ובמיוחד לעם היהודי. הוא נולד בשנת 1906 והיה ילד מבין, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ואביו גוייס כחייל לצבא הגרמני. הוא חווה את קשיי הפרנסה של משפחתו בת שלושה ילדים, שהוחזקה על ידי אימו בלבד, זיכרון זה נשא כל חייו. לאחר מכן, חווה את תקופת האינפלציה הקשה בגרמניה, את עליית הנאציזים, וההתנכלויות ליהודים. ובתור בחור ישיבה ראה את הפתרון שנימצא בארץ ישראל והפך לציוני פעיל בגרמניה. דבר זה העלה עליו את חמת השלטונות. בעקבות אזהרה טלפונית מחבר, נמלט בעוד לילה מעירו, מולדתו, בדרכו לארץ המובטחת אשר תהווה עבורו את חלומו וביתו לשארית ימיו. את אשתו הכיר כשהיו שניהם בני נעורים. אמא מספרת שיום אחד בהיותה בת 14 הוא דפק על דלת ביתם כשהוא מחזיק זר פרחים בידו. אמא, שהייתה בטוחה שהוא בא אל אחותה הבכורה רוזל, שהייתה נערה יפה אלגנטית ומחוזרת ביותר, ואמרה לו שרוזל לא בבית. אבל הוא - אל אמא בא. ומאז לא נפרדו דרכיהם, לבד מהתקופה שהוא חיכה לה בארץ עד שהגיע אף היא לכאן בשנת 1934. מעטים הם התינוקות הזוכים במהלך חיים להתגשמות של כה רבות מהברכות שבורכו בעת לידתם. אבא שלנו הוא אחד מהם. הוא בורך בחיים ארוכים ובריאים כמעט לכל אורך הדרך. הוא בורך בהצלחה במעשה ידיו, כאשר זכה לראות את המפעל הציוני הופך למדינה ואת פלב"ם הופך ממסגריה קטנה ופשוטה, שהוא היה אחד ממקימיה, למפעל מודרני גדול. הוא זכה לראות בנים, שילישים, וריבעים ולחזות בהתרחבות התא המשפחתי הקטן שהקימו הוא ואמא, וכולם הביאו לו רוב גאווה ונחת. ובמיוחד - הוא זכה לחיות עם אמא, אהובת נעוריו, את כל חייו הארוכים, למעט עשרת החודשים האחרונים, לאחר מותה, שאכן היו קשים לו מאד. אבא היה יהודי לא קל, קפדן וישר כמו פלס. ויחד עם זאת הוא היה אבא תומך, מבין ונותן. נכון שעל האווירה החמימה במיוחד ששררה בביתנו תמיד, הייתה אחראית אמא. אך בלא עזרתו ותמיכתו השקטה של אבא אי אפשר היה להשיג את אותן התוצאות. הוא היה בעל חוש הומור בריא ואהב ספר ולשמוע בדיחות. אבא אהב מאד לארח אורחים, ובעיקר אלו שבאו מחו"ל. משחק השח מט היה תחביבו המיוחד. הוא הקדיש למשחק חשיבה, שעות רבות מדי שבוע, היה נתון כל כולו בכך והיה שוקע במשחק בריכוז כה עמוק עד שלא הרגיש את הזמן החולף או אותנו מסתובבים סביבו בבית. הסימן הטוב ביותר לכך שהפעם המשחק לא הולך לא טוב, היה שיעול עצבני, שהעיד על סערת רוחו. הוא הרבה גם לקרוא הרבה ואת אהבת הספר הנחיל גם לדורות הבאים. עכשיו אתה שם מסור לאמא ואנחנו כאן למטה מתגעגעים. יהי זכרו ברוך | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
