דפי הנצחה

לסקי ביסטרינסקי צביה - 25.12.1914 - 22.1.2013

צביה לבית ביסטרינסקי, נולדה בשנת 1914, בפולין בכפר קטן אורנובו סמוך לעיירה סימיאטיץ, בת למשפחת סוחרים מדורי דורות.

הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, הגרמנים נכנסו לכפר וגירשו את התושבים היהודים ליער. המשפחה פונתה בעגלה רתומה לסוסים. שק צנימים ופרה צמודה לעגלה סיפקו את המזון למשפחה בעת שהותה ביער. באותו חורף נורא ואיום, חורף של רעב וקור, נולדה הבת הבכורה, צביה. אחריה נולדו עוד חמישה ילדים ששלושה מהם נפטרו בעודם באיבם. האב היה סוחר תבואה והאם ניהלה חנות מכולת.

עד שנת 1919 היחסים עם הגויים היו טובים אך כשהאזור עבר לשלטון הרוסים ואחריו לפולנים פרצה האנטישמיות והחלו הפוגרומים. המכות נחתו בזו אחר זו: רעב, מחלת הטיפוס, והוצאות להורג.

היהודים בכפר היו שומרי המסורת. מכיוון שבכפר לא היה בית כנסת היו מתכנסים בכל חג אצל משפחה יהודית אחרת או נוסעים לעיירה סימייאטיץ'.

מגיל צעיר בלטה צביה בכישוריה ונחשבה לתלמידה מצטיינת בבית הספר הפולני בכפר. בגיל שלוש-עשרה שלחו אותה הוריה לבדה לעיר סימייאטיץ' ללמוד בבית הספר "תרבות" שם התגוררה אצל משפחת פונדק (זרובבל ז"ל וישעיהו ז"ל) ." כשהתגעגעתי להורי", סיפרה צביה "הייתי הולכת אליהם ברגל 14 קילומטרים דרך היער".

בתום בית הספר הצטרפה צביה לתנועת "החלוץ הצעיר" להכשרה לחיי קיבוץ בעיר לודז'. בהכשרה הכירה את יצחק איצ'ה. דרכיהם נפרדו כשצביה עלתה ארצה ב -1935 ואיצ'ה בא כמעפיל שנתיים מאוחר יותר.

לעין חרוד הגיע צביה עם ההכשרה הפולנית, בחום לוהט של חודש אוגוסט. חבלי הקליטה בקיבוץ לא היו קלים.

צביה ואיצ'ה היו משפחה מרכזית בקהילת יוצאי פולין בעין חרוד. רבים מהם איבדו את משפחותיהם בשואה ובחיי החברה בקיבוץ מילאו את מקום המשפחה.

צביה עבדה ברפת, בבית התינוקות, במטבח, בגן הירק, בחדרי חולים, ובמחסן גפת (גמולים, פעוטים, תינוקות). עד גיל גבורות הקפידה להגיע יום יום למחסן התאים לעבודת הגיהוץ והקיפול.

כישרונותיה הארגוניים, הגינותה ואחריותה הרבה הובילו אותה לשורה ארוכה של תפקידים ציבוריים: חברה מובילה בוועדת ביטחון, ועדת עבודה, ועדת בריאות, וועדת חברה. בהמשך כיהנה כחברה בועדת הבריאות הבין קיבוצית וזכתה להערכה רבה.

בזמן הפילוג כאבה את המשבר והייתה מעורבת בקרע המורכב והקשה. הייתה אחראית על חלוקת מוסדות הילדים והמחסנים במשק.

לאחר הפילוג ב-1955 התנדבה להיות מזכירה ולעזור בהקמת המשק החדש, עין חרוד איחוד.

צביה הקימה את ה"איזולאטור" (חדר חולים) לימים בית הדר.

את כל תפקידיה הציבוריים מילאה בתחושת שליחות ונאמנות לרעיון הקיבוצי ובניית הארץ. באחריות ובמסירות אין קץ.

צביה ואיצ'ה, משפחה קטנה, אבא, אמא, ושני ילדים, ניצה ומנחם, בית מטופח תמיד, גינה פורחת כל ימות השנה, ריחות מאפה ותבשילים מפיצים את ניחוחם סביב.

צביה ששורשיה נעקרו בעודה צעירה, שקדה כל חייה להיאחז בשורשים חדשים ובאדמת ארץ ישראל - זכתה לראות ענפים וצמרות, נכדים ונינים.

בערוב ימיה העניקו לה בבית הדר משהו מביתה שאבד.

יהי זכרה ברוך