דפי הנצחה

זית צביה - 1916 - 2003

צביה נולדה בשנת 1916, בפולין (בילורוסיה). הוריה שרה ובנימין בז'ז'ובסקיה נולדו בלטביה בשנת 1875. אביה נירצח כאשר הייתה עדיין תינוקת. הוא יצא בליל שבת אחד מהבית ולא חזר. אמה לא הייתה שקטה. מאוחר יותר נודע לה, כי הבולשביקים והקוזקים הרגו את אבא.

אחד הגויים הראה לאמה את מקום גופת האב ואמה הביאה אותו לקבורה בבית הקברות

היהודי בעיירה.

הבית היה מאד מסורתי. אהבו מאד את השבת על ריחותיה וטעמיה המיוחדים.

כשגדלה צביה החלה ללכת לבית ספר עממי. בהיותה בת 14 הצטרפה לתנועה. תחילה בתנועה קטנה שם הוכשרו לקראת כניסה לתנועה הגדולה בשם "דרור" להכשרה קיבוצית.

חמש שנים עשתה צביה בהכשרה. תנאי החיים היו קשים מאד. עבדה בכל עבודה קשה וכן למדה בדרך הקשה מהם חיי שיתוף ושיוויון.

צביה עלתה לארץ ישראל בשנת 1938.

התחנה הראשונה הייתה בשפיים, שם עבדה בפרדסים העבריים. בהיותה בשפיים עלתה על מוקש ונפצעה קשה. היה זה בדרך להפגנה בהרצליה על הספר הלבן. הפציעה הקשה בראש הותירה בה צלקות לכל חייה...

במועצת הקיבוץ המאוחד שהתקיימה בשפיים ארגנה את האירוח. הוציאה את כל חברי המשק מחדריהם בצריפים, אירגנה וניקתה וקיבלה את הצירים. שם נפגשה עם שרה יצקר שהתרשמה ממנה והציעה לה לבוא לעין חרוד.

צביה אכן הצטרפה לעין חרוד בשנת 1914, בה חיה עד יומה האחרון. בנתה משפחה והשקיעה את כוחה ומסירותה ואהבתה למקום.

עבדה שנים רבות בגן הירקות, וכן במטבח הילדים, הייתה מחסנאית אקונומיה ומשם עברה לגיהוץ במחסן בגדי הילדים.

צביה ידעה הרבה קשיים ומכאוב, הקשורים לתקופה, לדור שלה וגם לסיפורה האישי.

היא תיזכר כאישה לוחמנית, חזקה, שאינה מותרת לעצמה. אישה של אף על פי כן, היודעת להכיל ולשמור על הניצוץ...

87 שנות חיים תמו עם מותה של צביה. הותירה אחריה בן ובת, עשרה נכדים וחמישה נינים.

יהי זכרה ברוך