דפי הנצחה

ברינקה דרובניס סולימן - 1911 - 1991

ברינקה נולדה לאברהם ואסתר סולימן בשנת 1911 בעיירה אוגוסטוב שבפולניה.

בת שנה הייתה כשנפטרה אמה. לאחר מכן התחתן אביה בשנית וברינקה זוכרת לטובה את אשת אביה שטיפלה בה באהבה.

העיירה הייתה גדולה, הרבה יהודים היו בה, וסביב לעיירה פרברים וכפרים בהם גרו הגויים.

לאביה הייתה חנות מכולת וכשבאו הגויים היו קונים בה. בבית דיברו אידיש. ברינקה למדה בבית ספר פולני. בגיל צעיר התייתמה מהוריה, ומאז טיפל בה באהבה ומסירות הדוד רוידוביץ'.

אחיותיה הגדולות. אינדה וחיה נסעו בצעירותן לארצות הברית, התחתנו ושם בנו ביתן. כל השנים שמרה ברינקה על קשר עימן.

ברינקה רצתה להיות עצמאית, ובחרה בציונות. בת עשרים יצאה להכשרה. דודה כעס עליה מאד, היו לו תכניות אחרות. ברינקה עמדה על דעתה, ולמרות שחשבה שיש בזה משום כפיות תודה כלפי הדוד שאהבה - החליטה לבחור בדרך הקשה.

היא הצטרפה ל"חלוץ". את כספם היו צריכים החלוצים להרוויח משטיפת רצפות אצל הגבירות. לחלוצים הצעירים היו שאיפות אחרות, הם אפילו התמרדו, אך לבסוף בכורח המציאות עשו את המוטל עליהם. הכסף שהרוויחו יועד למטרות ציוניות. בעיירה התפלאו על ברינקה והיו אומרים לה: איך זה שיש לך דוד כל כך עשיר ושתי אחיות באמריקה - ואת רוצה לנסוע לארץ ישראל?"

לאחר מכן עברה ברינקה להכשרה באחוזת רשקי, האחוזה הייתה שייכת לפריץ פולני.

בהכשרה היו שלושים חלוצים. הפריץ נתן מגורים. העבודה הייתה בשדה. גידלו ירקות, אספו חציר וטיפלו בפרות.

ברינקה זוכרת שלפרות פחדה לגשת, בשאר העבודות הצטיינה. כולם היו צעירים, חסרי ניסיון, אבל האמינו בדרכם והיו מוכנים לכל קושי.

כעבור זמן עברה לעיר וולקוביסקי שם הייתה הכשרה קבועה של קיבוץ "תל חי".

בשנת 1933 קיבלה סרטיפיקט. היא יצאה ברכבת, הפליגה באניה ובשלושים לפברואר 1933 הגיע לנמל יפו, ומשם ישר לעין חרוד. באותה שנה נישאה לשבתאי שהגיע לעין חרוד שנים קודם לכן. כאן נולדו ילדיהם מנחם ודרורה וכאן בנתה את ביתה.

ברינקה עבדה במטבח ובכרם במסירות המיוחדת לה כל השנים. במטבח הייתה קולפת תפוחי אדמה בידיה. אך במיוחד הצטיינה בכרם, הייתה מומחית באריזת אשכולות הענבים. הכורמים היו "רבים" לעבוד איתה. כורמת ותיקה ומנוסה התרעמה על כורם אחר, מדוע את האורזת הכי טובה לקח לעבוד איתו. ברינקה זוכרת פרט זה בצחוק של סיפוק וגאווה.

יותר מכל אהבה ברינקה לטפל בתינוקות. היא למדה בויצ"ו בירושלים תשעה חודשים טיפול בתינוקות ובילדים ופעמים רבות סיפרה על חוויותיה מאותם הימים. עשרים שנה הייתה מטפלת בתינוקות בעין חרוד. הרגישות ובאחריות ללא גבול. ואז חלתה ברינקה ונותחה בליבה. נאלצה לעזוב את התינוקות אשר אהבה, ועברה לעבוד במחסן הילדים.

לברינקה יש ידי זהב - היא תפרה הרבה בגדים לילדים וגם לנכדיה, ותמיד שמחה לראותם לבושים בבגדיה.

לאחר שנים כשניפגעה בריאותה בשנית עברה לעבוד בבית המלאכה של הקשישים ושם ארגה שטיחים. עבודות ידיה היו יפות ומרהיבות אך לו היה בהם כדי לשמח את ליבה.

בזמן האחרון חלתה מאד. וגם עכשיו אנו יודעים שהיא עדין מחכה לנו הנכדים שנגיע לביתה.

בשנים האחרונות עברה ברינקה לחדרי החולים, קשה היה לה להשלים עם מר גורלה, וגם לא מצאה את הכוחות לשמוח ואפילו בשמחות המשפחתיות. הייתה מכונסת בעולמה העצוב, הבודד והקודר. אבל תמיד מטופלת בדאגה ובאהבה על ידי ילדיה ועל ידי עובדות הבית.

יהי זיכרה ברוך