דפי הנצחה

עמליה שמאלי - 1.5.1921 - 10.7.2009

עמליה נולדה בראשון במאי 1921 בצריף דלפון שעל הר הכרמל. אביה, נחום, היה אז חבר בגדוד
העבודה ועסק בנטיעות על הכרמל. בהיותה בת שנתיים, לאחר מות אחותה, רזיאלה, הצטרפו,
הוריה והיא, לעין-חרוד שם שוּלבה
אל קבוצת הילדים הראשונה של הקיבוץ. בהיותה בת חמש התלוותה אל הוריה, סוניה ונחום,
לשליחות בפולין, שם בילתה כשלוש שנים. כחצי שנה לפני תום השליחות נולד יאיר, אחיה.
בהיותה בת שמונה וחצי שבה המשפחה המורחבת לעין-חרוד שליד המעיין.
היא נכנסה ללמוד בבית-הספר המקומי ביחד עם אותה קבוצת ילדים ראשונה. בבית-הספר פגשה את
מוֹרָהּ וְרַבָּהּ משה כרמי אשר ישאיר את חותמו עליה לאורכן של כל שנות חייה.
כשנה לערך לאחר שוּבה העתיק הקיבוץ את מקומו שעל המעיין אל מרגלות גבעת קומי הסמוכה. בסיומה של תקופת
הלימודים ירדה אל ים-המלח שם עבדה בשטיפת כלים במטבח של עובדי מפעל האשלג. זמן קצר
לאחר מכן הצטרפה לקיבוץ בית-הערבה כרפתנית, בניגוד להחלטת האסיפה הכללית
בעין-חרוד. לביא וציזלינג כינו אותה ”בוגדת“. בבית-הערבה עבדה גם בשטיפת אדמות
שנועדו בעיקר לגידולי עגבניות.
ב-1941 התגייסה לפלמ“ח עם חמשת הבנות הראשונות. בפלמ“ח עסקה באלחוטאות ובהעברת עולים
מסוריה ולבנון. לאחר שלוש וחצי שנים פנתה חזרה אל בית-הערבה שם פגשה את צבי.
בחנוכה 1945 הם נישאו וכשנה לאחר מכן הם הולידו את הדס.
בעקבות מלחמת העצמאות הם נטשו את בית-הערבה וקבעו את ביתם בעין-חרוד. בספטמבר 1948 נולדה
אילת, צבי אז נלחם בדרום. עמליה התקבלה לנגריה.
ב-1950 נולד גדעון. בעצתו של מנחם גולן השתלמה בהוראה והשתלבה בצוות המורים והמדריכים של חברת הנוער.
בתום שלוש שנים חזרה ללימודי ההוראה לשם קבלת תואר ושבה ללמד בבית-הספר המשותף. תמר
נולדה ב-1954.
עמליה עבדה כמחנכת ומורה בכתות יסוד לאורך עשר שנים.
ב-1972 נסעה עם צבי לתקופה בת ארבע שנים לשליחות בארה“ב. בסיומה של התקופה נכנסה לעבוד במתפרה.
לפני עשרים וארבע שנים איבדה את בעלה. את השנים שלאחר מותו עשתה בין המתפרה לטיולים
בעולם וטיפוח הגינה. לפני ארבע שנים נאלצה לעזוב את פינתה המטופחת בקיבוץ ועברה לדור בבית-הדר.