דפי הנצחה

סבוראי יצקר שרה

שרה סבוראי - יצקר בת בת שבע ויהודה נולדה באנאנייב אוקרינה. חברת קיבוץ

מ-1922 נפטרה 21.10.1973

שרה שהחיוך לא מש מפניה הקורנות, הייתה ילדה מיוחדת במינה - אהבה לחיות חופשיה, וזה ניתן לה בבית משפחתה הטובה. אהבה טבע ודרור, פרח ופרפר.

הוריה נפלאים. אבא צנוע וחכם, אציל. סוחר תבואה לא כל כך מוצלח, כי לא ידע מרמה מהי, איש משכיל וציוני.

אמא של שרה - אם משפחת יצקר, אשת חיל, אהבה לעזור לכל נזקק. שרה למדה בבית ספר יהודי, בו המנהלת והמורים היו יהודים, אך היה עליו פיקוח מטעם העיר ושפת לימוד חובה הייתה רוסית. למדו בו גם עברית, כמובן באופן בלתי ליגלי. המורה לעברית הייתה יעל גורדון בתו של א. ד. גורדון. על בירכי בית ספר זה התחנך כל הנוער של עירנו, נוער טוב שרובו עלה ארצה.

כל משפחת יצקר היו צמחונים, מאהבת כל יצור שנשמה בו. פרנסתם לא הייתה בשפע אך ביתם היה פתוח ושולחנם היה ערוך לכל דיכפין. לאספקת המזון בבית גידלו ליד ביתם שתי פרות.

שרה לא הייתה עסקנית כאמה, אבל תמיד התפנתה להגיש עזרה לכל הפונה וכל הזקוק לסעד.

ואמא - כאם. לנו, הבנים, הייתה הבית. העסיקה אותנו. לא הייתה משחקת איתנו או עוזרת בשיעורים. אבל בעם היותה בביצת- היה טוב ושלם לנו. ידעה להיות על ידי כשצריך, ללוות בעין טובה את צמיחתנו.

בדרך כלל לא ניסתה לחנך להשפיע, אך שלמות דרכה השפיעה מעליה.

כשהופיעו הנכדים העבירה גם עליהם את אהבתה האמהית ודאגתה. 20 נכדים ולכל אחד מהם פינה שמורה.

שרה עבדה בבית תינוקות בנורית. לבית התינוקות לקחה את כל התינוקות ואת כל הילדים שלא היו להם הורים או שלא היה מי שישמור עליהם. הייתה באה מעין חרוד בקור בגשם ובבוץ, באה ברגל עם כדי החלב בידיים שלה. הייתה אמא לכולם.

עם בוקר השכם היא מופיעה בצעדים זריזים, עמוסה כלים שונים לגיפור לריסוס ולזמירה במטע ובנוי. מסורה לעבודה ללא גבול. עומס החיים נתן בה את אותותיו,

באחד הימים בחזרה מביקור נכדים מעדה ונפלה בליה ליד ביתה ללא יכולת לקום. ומאז נחרץ גורלה והיא מסרה את נשמתה לבורא.

יהי זכרה ברוך