דפי הנצחה

שבתאי דרובניס - 1901 - 1959

שבתאי בן רבקה ומנחם יליד קמיץ, רוסיה נולד ב-1901 להורים סוחרים אמידים בעיר, ויחד עם זאת משפחה ציונית ושוחרת השכלה. בילדותו קיבל דרובניס חינך יהודי מסורתי ואת ציוניותו ספג מהרוח השוררת במשפחה. את השכלתו הכללית קיבל בבית ספר תיכון יהודי, אשר שפת הלימודים בו בתחילה אוקראינית ומאוחר יותר - פולנית. העברית נלמדה בו כמקצוע.

בשנת 1924 עבר עם אחיו לאוסרוג ועסקו במסחר המונפקטורה, אולם לבו לא הלך אחרי המסחר ואך התארגנה קבוצת החלוץ האוסטרוג עזב דרובניס את הקריירה שלו במסחר בגרזן חוטבי העצים אשר בקבוצת החלוץ. חיש מהר היה דרובניס הרוח החיה בקבוצה. מאוסטרוג נשלח לקלוסובה להכשרה וגם שם הצטיין בפעילותו ומסירותו, וכעבור מספר חודשים אושר לעליה ארצה עם קבוצת ווהלין - קיבוץ שהתארגן בהחלוץ להצטרפות לקיבוץ בארץ.

ב-1925 עלה ארצה. תחילה עבד עם קיבוץ ווהלין בחדרה, ואחרי הצטרפותם לקיבוץ המאוחד עברו לגבעת ברנר.

בשנת 1928 הועברו מספר חברים מקיבוץ זה לעין חרוד ובתוכם היה דרובניס. הוא הגיע מלא מרץ ואמונה ביעדו. כאן הקים את משפחתו ונולדו ילדיו.

גבוהות לא דיבר דרובניס, אולם דבריו היו בעלי משקל. בלהט נעורים ניגש לכל עבודה שנידרש קשה ודורשת מאמץ. בשנים האחרונות עבד מטעם המשק בתנובה. חסון ומוצק היה דרובניס ויחד עם זה מסור ופעיל מטבעו - לכן הצליח מאד במעשה ידיו והצטיין בכל מלאכה שבה עסק במשקוף בתנובה - הצטיין והיה מהפעילים ביותר.

חוץ מהעבודה, קיים את חובתו בנאמנות בפעולות חברתיות בשעות הפנאי שלו והיה פעיל בועדות שונות ובשטחים שונים.

בשעות הפנאי שנשארו לו היה מוצא מרגוע בספר. חובב ספר היה האיש שלא רבים כמותו, מכאן גם פעילותו בהנהלת הספרייה שנים רבות.

הוא קיים בהכרה ובפשטות את העיקרון - " איש לפי יכולתו" ונתן כל שהיה ביכולתו. את דרך חייו בתוכנו אפשר לסכם במשפט אחד קצר - איש קבוצה נאמן ומסור היה האיש.

דרובניס לא היה מרבה לדבר אך תמיד שפנו אליו ענה בבת צחוק וביחס חברי. לעולם לא הבליט את השכלתו וחינוכו, היה אחד מהשורה.

הוא לא היה נואם באסיפות אבל הייתה לא בהחלט דעה ברורה על חיי הקבוצה ולא קיבל הכול כתורה מסיני.

וכל אשר לקח על עצמו ביצע על הצד הטוב ביותר ומתוך מסירות גדולה.

יהי זכרו ברוך