דפי הנצחה

ליפשיץ חנה - 1918 - 2001

חנהל'ה בת רחל וזלמן ליפשיץ, נולדה ב-כ"ב חשון תרע"ה 11 בנובמבר 1914.

בבן שמן. אחר כך עברה המשפחה לרחובות.

כשלושה שבועות לאחר העלייה לעין חרוד, הגיע זלמן אביה למשק, וכאן היה "זקן העדה" ובתור כזה ענה שנים רבות על קושיותיהם של הילדים בסדר פסח.

את משפחתו, שכללה אז את חנהל'ה ואת עמנואל, לא יכל להביא איתו למשק בגלל התנאים הקשים באותם הימים, במכתביו למשפחה, המהווים עדות ממקור ראשון לנעשה במשק, הכין את בני משפחתו לצפוי להם כאשר יצטרפו אליו.

ההצטרפות חלה באלול תרפ"ב - במלאת שנה לעין חרוד. הנסיעה הייתה ברכבת והבעיה הייתה להגיע מהתחנה למשק שלרגלי הגלבוע. חנהל'ה הגדולה הלכה במים, שעדיין לא יובשו. את עמנואל נאלץ זלמן לשאת על כתפיו, עד שהשיגה אותם העגלה שיצאה לקראתם.

חנהל'ה ניכנסה ישר לבית הספר והייתה במחזור השלישי של בוגרי בית הספר, שתלמידיו התלקטו אז במשק, אם כבנים ואם כאחים של חברים מבוגרים. מחזור זה למד עשר שנים: בשנה האחת עשרה יצאו לעבוד במשק, בגלל מצוקת ידיים עובדות ולאחר מכן חזרו לעוד שנת לימודים אחת.

חנהל'ה התחתנה בגנוסר עם טוביה בן גור. שלושה ילדים נולדו להם.

בשנת 1953 חזרה לעין חרוד עם שני ילדיה הקטנים.

כעבור כמה שנים, בנתה את חייה עם יוסף יחיאלי.

במשק עבדה תחילה בכרם. אחר כך עבדה שנים רבות בנוי. זמן רב לאחר שהחלה לעבוד במחסן גפ"ת מפאת גילה, עוד הרגישה עצמה כ"נויניקית" וכל מקום שראתה עשב שוטה התכופפה ועקרה אותם. הרימה כל ליכלוך שנקרא בדרכה. - צמח יבש מיד השקתה, זה היה בדמה.

הייתה פוקדת את בית הקברות ומטפחת את אותן המצבות שלא היה מי שידאג להן.

בשנים האחרונות הייתה חנהל'ה צמודה לבית הדר, המטפלות אהבו אותה - היא לא הטרידה ... לא ביקשה מעבר לנחוץ לה. אהבה מאד לבוא לקבלות השבת כדי לשמוע את פרשת השבוע זאת ירשה מאביה.

חריצות ומסירות ללא גבול איפיינו את חנהל'ה. היא אהבה חברה אך בסך הכול הייתה בודדה.

השאירה אחריה ילדים ונכדים.

יהי זכרה ברוך