דפי הנצחה

ביבר חיים - 1901 - 1953

חיים ביבר בן למשפחה מיוחסת מאד בעיירת אוסטרוג שבפלך ווהלין. גמר בית ספר תיכון, ובד בבד עם השכלתו התיכונית, ספג לתוכו את התרבות העברית ממקורה.

ארגן בעיר חוגים תרבותיים שונים והיה נושא התרבות בעיר.

חיים היה חבר במפלגת "דרור" וממייסדי "החלוץ" בעירו אוסטרוג.

עלה ארצה בשנת 1925 ואת צעדיו הראשונים בארץ עשה ברמת הכובש. עם עזיבת האופוזיציה את משק עין חרוד ב-1928 גוייסו חברים מנקודות שונות בארץ לעזרת עין חרוד וחיים היה ביניהם.

זמן קצר עבד חיים בכרם ואחר כך התחיל לעבוד ברפת, בה עבד ושקד עד יומו האחרון.

חיים היה חלש במבנה גופו, ודרוש היה לו מאמץ לא קטן לעבודה גופנית, אך כנראה דווקא משום כך לא רצה חיים לעזוב את עבודתו הקשה, ופרט לשליחותו לתנועת "החלוץ" בפולין, והדרכתו בחברת הנוער הארץ ישראלי ב' במשך שנתיים המשיך ושקד על עבודתו ברפת והגיע בה לדרגה מקצועית גבוהה.

חברת הנוער שחיים הדריך אותה עברה בשלמותה לבית הערבה - לפלמ"ח. הם השתתפו במלחמת השחרור ורבים מהם נפלו במלחמה. יתרם נמצאים כיום בהתיישבות - במלכיה.

צנוע היה האיש והשתדל לא להתבלט. לא היינו רגילים לשמוע את חיים נואם באסיפות הכלליות, אך היה איש שיחה, ודעותיו היו יציבות ויסודיות.

בעין חרוד בנה חיים את משפחתו, וההתמסרות לילדיו, טיפולו בהם, היו ללא גבול - את תמצית רוחו מסר להם.

לפני כשנה תקפו אותו כאבי ראש חזקים, ואחרי זה חש בעיניו. תחילה לא ידעו הרופאים להגדיר את מחלתו, אך כנראה שהמחלה הממארת קיננה בו מזמן. חודשים רבים שהה בבית החולים ובהפסקות בין הטיפולים היה מגיע הביתה. בתחילה עוד קיווה שיחזור לאיתנו וימשיך את עבודתו ברפת , אך לא כך קרה הדבר ומחלתו הלכה והתדרדרה.

את הפילוג בשנת 1952 כאב חיים מאד, וגם בימי חוליו לא פסק מלהתעניין בנעשה במשק.

דעתו הייתה צלולה עד יומו האחרון והוא ידע היטב את מצבו.

בימים האחרונים אמר שברור לו שבי"ח באלול כבר לא יהיה בחיים. וכך ניפרד מבנו האהוב בדמעות.

מותו, אם כי לא בא במפתיע, הסעיר את החברים וברגע שיצאה נשמתו, פשטה הידיעה האכזרית במהירות הבזק בכל המחנה.

אבן יסוד מאבני בנייננו היה האיש, לאורו יתחנך דור - לנאמנות, למסירות לרעיון ולמפעל הציוני.

יהי זכרו ברוך.