04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
אלברטון ישראל - 1894 - 1955 ישראל בן סוסיה ויוסף יליד ברשה, רוסיה, נולד ב-1894 בן למשפחת רבנים דורות רבים. אביו שהיה רב אב לעשרה בנים נתן לבניו חינוך דתי עברי ציוני. ישראל החל לימודיו בחדר ואחר כך בגיל 13 נשלח לישיבה - יועד על ידי אביו להיות לרב. רוח הזמן משפיעה עליו והוא נמשך ללימודים חילוניים. למרות הצטיינותו - הוא עוזב את הישיבה בניגוד לרצון אביו. כדי למצוא את פרנסתו הוא הולך ללמד עברית בכפר סמוך לברשד. בשנות המהפכה גוייס לתקופה קצרה לצבא האדום. לאחר שהשתחרר עבר לחרקוב בה רצה להשלים את לימודיו. את פרנסתו מצא אז בעבודה במדידות קרקע במיכרות הדונבאס. בחרקוב נפגש ישראל עם חוגי נוער ציוניים והצטרף ל"צעירי ציון". ב-1921 הוא עבר בראש קבוצה גדולה של ידידים וצעירים מבני משפחתו, את הגבול לרומניה על מנת להצטרף לחלוץ. פעיל היה בהנהלת בית החלוץ קישינוב, ציר לועידה השניה של תנועת החלוץ, מרכז במשך כחצי שנה את סניף החלוץ בידניצה. בראשית 1923 עלה ארצה. ב-1924 מצטרף עם משפחתו לעין חרוד ובנו הבכור בן ה-4 חודשים אז. ישראל מתמסר במיוחד לפיתוח מטע הזיתים. במהרה הוא נוכח שאין סיכוי באיזור שלנו למטע זיתי בעל, והוא נילחם להפיכתו למטע שלחין. דעה זו הייתה בלתי מקובלת באותה תקופה. אך הוא עמד על שלו מטע הזיתים של עין חרוד הפך למטע הזיתים הגדול בהשקייה ראשון בארץ. לא עבר זמן רב ומטע זה הפך לאחד הענפים המכניסים ביותר במשק היהודי. אלברטון לא מסתפק בגידול הזיתים ורוצה גם להפיק את תוצרתם, ומתחיל לעסוק במגביל בכבישת הזיתים ומחפש דרכים ליעל ולפתח את שיטות הכבישה ולשם כך יוצר קשר עם תחנת הניסיונות ברחובות. בית הכבישה הקטן שעמד לרשותו במשק לא סיפק את צרכיו והוא חיפש דרך להקים בית כבישה גדול אזורי ששירת את כל משקי האזור. בית הכיבושים "הזית" קם כשותפות של תנובה ומשקי הגוש. אלברטון הפך למנהלו. הוא משקיע מרץ רב בבניית בית הכיבוש ובפיתוחו. לאחר שלוש שנים של ניהול חוזר לשטח לגידול מטע הזיתים. במרצו הרב הוא מגדיל את השטח ומחפש זנים חדשים לפיתוח. במשך כל שנות עבודתו מלווה אותו תשוקה ללמוד ולחקור. לומד אנגלית בגיל מבוגר ומגיע לידי קריאת ספרות מקצועית, משתתף פעיל בחוגים החקלאיים במשק וממשיך לחקור ולפתח את ענף הזית. הוא היה חקלאי בכל רמח אבריו, ומאוכזב מאד מיחסם של הצעירים לחקלאות, הוא לא השלים עם הכוון החדש בבית הספר ודרש להעמיק את המגמה החקלאית. מכאן נבעה ערנותו לשאלות חברה בישוב הקיבוצי. בחזונו ראה את חיי הקבוצה יריעה רחבה של פעולה ציבורית רקומה בידי רוב מניינו של הציבור. הוא לא גרס חברה הנישאת על כתפי מספר מצומצם של ניבחרים ויהיו המוכשרים ביותר. יהי זיכרו ברוך. | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
