04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
ידיד לוריא - 2014 - 1982 ידיד לוריא, בנם של יהודית וצביקי, נולד בקיבוץ בית אלפא ידיד גדל בעין חרוד ולמד בבית הספר המשותף. עבד בענפי החקלאות, בגד"ש וברפת. שירת שירות צבאי מלא כלוחם בהנדסה קרבית. לאחר השירות הצבאי עבד בארצות הברית בהדרכת ילדים ברכיבה על סוסים במחנות הקיץ ובעבודות נוספות. לאחר שובו מארצות הברית למד הנדסת בניין במדרשת רופין ועבד כמפקח בנייה. ידיד אהב טיולים ובמיוחד טיולי שטח אליהם היה יוצא עם חברים קרובים. לאחרונה התאהב בטיפוס מצוקים, התאמן והתמחה בתחום. כמו בכל השבתות האחרונות, גם בשבת זו יצא לטיול עם קבוצת חברים בנחל בית העמק שם מצא את מותו. אהבתו לטיפוס הדביקה את כל המשפחה והוא נהג לקחת עמו לאימונים את אחייניו. אהבתו לחיים, לטיולים ולטבע הייתה ענקית. ידיד השאיר אחריו משפחה גדולה ואוהבת וחברים רבים, המומים וכואבים. ידיד הלו? כן, שלום, זה ידיד מי מדבר? ידיד טוב, איך קוראים לך? טוב, בשבילך, שמי ידיד! זה ידיד, עלם חמודות שלנו, כשמו כן הוא תמיד בבת-צחוק עד צחוק אדיר (עדיף צחוק אדיר). בן משפחה לתפארת וידיד אמת לחברים. היית גורם מאחד ומלכד במשפחה. היה לך הצורך לא רק שאתה תהיה מחובר אלא גם שכל אחד מאתנו אחד לשני. מעניק לכל אחד את המתנה השווה שהרבה מחשבה מאחוריה, לכל אחד משמונת אחיך וארבעה גיסיך, עם כל האהבה ותשומת הלב. עם המחשב הנייד בצדך תמיד מוכן לפתוח ולמצוא את הרכישה הנדרשת למי מאתנו וכמובן לחברים. בברכה שנשאת לאילון אחיך ביום הולדתו אמרת כדרכך לאט ובהדגשה: "אילון, אני לא מכיר דבר כזה חצי אח", היית אח שלם לכולם. לאחייניך התייחסת כמו לילדיך, היית לוקח אותם לבילויים מרתקים כאב, ומשתעשע איתם כאחד מהם, בפארק המים או בלונה פארק או בקירות הטיפוס... כן, קירות הטיפוס - מאז שדבק בך חיידק זה הרגשת צורך לשתף אותם בחוויה זאת, שגם הם ייסחפו בה יחד עימך, ולא פחות חשוב, להרחיק אותם מהמסכים, אכן ממש אב. ידיד, ששמך כמוך, הידידות הייתה מקודשת אצלך. בטיולים, בשמחות, בעזרה במעבר דירה או באסונות. תמיד היית שם ודאגת ששאר החברים יהיו גם הם. למוקיריך שנאספו כאן היום נספר עוד שהשלמת לימודי הנדסת בניין ופיקחת על בניית מתחם מגדלים בחולון. לא דיברנו עם מעסיקיך אך אנחנו יודעים ששלטת בתכניות ובביצוע, לא התפשרת על דיוק ואיכות, ואכן מעסיקיך ידעו לא לוותר עליך כאשר מעסיק אחר משך אותך אליו וידעו להשאירך אצלם. ידיד יקר שלנו, אימא אומרת, "לא מתחבר לנו קטיעת חייך באחת, עם אהבת החיים האדירה שלך, עם הזיקה המדהימה שלך למשפחה הגדולה שלנו". ידיד אהוב שלנו, סוף שבוע לא תגיע. עכשיו לגעגועים לא יהיה קץ. מלאך שלנו, שוט בין המלאכים. הבט בנו. אני מקווה שנוכל להביט בך.
ידיד שלנו, דיד ידיד שלנו כבר כמה שעות שאנחנו נמצאים בתוך סיוט, לא מוכנים להאמין ולקבל את הבשורה הנוראה. הזיכרונות ממך, התמונות שלך, הצחוק המתגלגל שכל-כך אופייני לך, הכול רץ בראש בסרט אשר חוזר על עצמו, ומה לעשות שבסרט שלך לא מתאים מוות ובכי ועצבות שכזו, זה פשוט לא הולך ביחד. אתה שכל-כך מלא חיים ושתמיד מכניס אושר ושמחה בכל מקום אליו אתה מגיע, איך לעזאזל אתה קשור לכל הבכי הזה? דיד ידיד שלנו, איך שמחנו בכל סוף שבוע כשהגעת לצפון. תמיד הצלחת לשלב ולמצוא בתכניות שלך זמן עבור כולם, לכל משימה משפחתית היית מתייצב ראשון עם החיוך הזה שלך והעיניים הכחולות וההילה של האושר שתמיד עטפה אותך ואני אף פעם לא הבנתי מה לעזאזל כל-כך משמח בלהעביר דירה או עוד איזה מחסן ובטח שלא בשבת בבוקר, והנה עולה לה תמונה שלך מעמיס רהיט כבד לעגלה, זורק בדיחה לאוויר ורץ מהר למשימה הבאה. ובכל מסיבה אתה תמיד מסמר הערב מושך את תשומת הלב של כל הסובבים, אם בסיפורים סביב השולחן שתמיד מגלגלים אותנו מצחוק או בהופעה היתולית ומצחיקה (ברוב המקרים בבגדי אישה) והנה עולה עוד תמונה שבה אתה מחליט לתת הופעת ריקודים סולו ופתאום כולם מפסיקים לרקוד ומסתדרים סביבך במעגל ואתה נותן הופעת יחיד של הריקודים הכי מצחיקים ומטופשים שאתה מכיר ואנחנו פשוט נקרעים מצחוק עד שיורדות לנו דמעות. והנה, כבר יממה שהדמעות לא מפסיקות לרדת אבל הפעם אין ריקודים ואין שטויות ואין אותך כאן אתנו אלא רק חלל גדול ושחור שלעולם לא יתמלא עוד. יש לנו עוד כל-כך הרבה דברים לספר עליך, על האהבה לטבע ולטיולים והאהבה למדינה הזו, על השירות הצבאי והמילואים שהקפדת לא לפספס אף פעם, על המקצוע שבחרת בו וכל-כך הצטיינת בו בלימודים ובעבודה, על העזרה שלך בכל שבוע בבניית הבית שלנו, על האהדה שלך להפועל תל-אביב. כל-כך הרבה זיכרונות ותמונות שלעולם לא נשכח, כל-כך הרבה חלל וריק שלעולם לא יתמלאו. אבל ידיד שלנו, יותר מהכול את דיד ידיד, דוֹד מדהים לכל האחיינים שלך, תמיד ראשון לעזור בכל מה שצריך, לעולם לא מפסיד אף אירוע, אפילו מהסקי האחרון התקשרת לשאול מה כדאי להביא להם. כזה אתה, תמיד חושב מה לתת ואיך לשמח. דידי שלנו, כל-כך הרבה תמונות יש לך עם הילדים שלנו, תמיד הם על הכתפיים או הפוכים או תלויים עליך באיזה אופן מוזר והם צוחקים עד השמים איזה אושר ושמחה הענקת להם בכל פעם שנפגשתם. ובשנה האחרונה הדבקת אותנו בחיידק הטיפוס. באחת השבתות לקחת אותם לטפס על הקירות, שמחנו על השבת החופשית שסידרת לנו וכשחזרתם שאלנו אותך אם גם אתה טיפסת, אמרת שלא, כי היית צריך לדאוג להם. חשבנו שהבנת שבדיל הזה אנחנו ניצחנו אבל אז הגיעה השבת אחריה ושוב פעם לקחת אותם. סחפת אותם לאהבה שלך והם אהבו אותך יותר ממה שיכולת לתאר. דידי האהוב, אנחנו לא מוכנים להיפרד ממך אז כשתסתכל עלינו מלמעלה תזכור שתמיד תמיד תהיה חלק מאתנו, תמיד תישאר דיד ידיד שלנו ! בשמת ואורי ביקלס ידיד אהוב יונהל'ה שפירא למה הלכת לנו איש צעיר שלנו עלם חמודות למה הלכת? היית בשליש הראשון של החיים ואהבת את החיים והחיים אהבו אותך בילית, עבדת וכל-כך הרבה חברים צברת ספורט אתגרי כבש אותך העלה חיוך רחב על פניך היפות העלה את האדרנלין בדמך הצעיר למה הלכת לנו ילד גדול שלנו איש צעיר עלם חמודות ואותנו השארת עם עצב שלא יגמר לעולם. ליהודית, צביקי והילדים תנחומים שאין מילים שיוכלו לנחם מלבד אהבה וחיבוק שעַמִי ואני רוחשים אליכם. | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
